החלטתו של הנשיא טראמפ לסתום את הגולל על רעיון הריבונות ביו"ש לא הפתיעה את כל מי שקרא נכון את המפה המדינית. בעיניי הנשיא האמריקני, שרואה עצמו כמגן על ישראל יום יום מפני איומים ולחצים פנימיים וחיצוניים, הריבונות לא מעניקה לו שום יתרון - רק כאב ראש מיותר. אז למה לו בכלל להיכנס לזה?
עבור ראש הממשלה נתניהו, החלטת הנשיא האמריקני היא רגע לנשום לרווחה. עכשיו יש לו תשובה מוחצת לאגף הימין בקואליציה ובחלקים מהליכוד שדורשים ריבונות בלחץ מתמיד. כמו שכתוב במגילת אסתר: "כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב". מה שקבע טראמפ, קבע - ואין מה לעשות.
מועצת יש"ע, שניהלה קמפיין מתוחכם ויפה מאוד הן בארץ והן בוושינגטון, הצליחה להעמיד את רעיון הריבונות גבוה בדעת הקהל הציבורית, אבל נראה שהמועצה לא קראה נכון את התמונה המדינית הרחבה. בשבועות האחרונים היה ברור שלנוכח הסחף הבינלאומי נגד ישראל, אי אפשר לתקוע עוד אצבע בעין של הקהילה הבינלאומית.
במקום להתעקש על הריבונות עד הסוף, מועצת יש"ע הייתה יכולה להציע דיל חכם לטראמפ, למקרון ולנתניהו: אנחנו נוותר על רעיון הריבונות, ובתמורה הנשיא הצרפתי ייסוג מהיוזמה להכרה במדינה פלשתינית. משזה לא קרה - עכשיו התוצאה המרה היא שישראל גם קיבלה את ההכרה הבינלאומית במדינה פלשתינית וגם הפסידה את האופציה של הריבונות - וללא שום תמורה. חבל על ההזדמנות שהוחמצה.
במקום להתעקש על הריבונות עד הסוף, מועצת יש"ע הייתה יכולה להציע דיל חכם לטראמפ, למקרון ולנתניהו: אנחנו נוותר על רעיון הריבונות, ובתמורה הנשיא הצרפתי ייסוג מהיוזמה להכרה במדינה פלשתינית
אבל יש גם מעין זווית חיובית בהחלטת טראמפ. הנשיא האמריקני למעשה הציל את ישראל מעצמה. ריבונות בעיתוי הזה הייתה גובה מחירים מדיניים וכלכליים כבדים מאוד, בעיקר בצורת סנקציות אירופאיות כבדות מאלה הצפויות עוד להגיע. ספק גדול עד כמה ישראל הייתה מצליחה ליישם את הריבונות בפועל בשטח, בעוד שיש לה די והותר בעיות דחופות לטפל בהן בימים אלה.
הריבונות בהחלט תגיע בסוף - אבל קמעא קמעא, בזמן המתאים ובנסיבות נכונות יותר. לפעמים החבר הטוב ביותר הוא זה שיודע מתי להגיד "לא".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו