האנטישמיות הישנה חזקה מהראייה המפוכחת: אירופה בוגדת בנו, שוב

ההצבעה באו"ם בעד הקמת מדינת טרור פלשתינית על גב ההר, בגובה 900 מטר, מול מרכזי האוכלוסייה הגדולים ושדה התעופה הבינלאומי של ישראל, חידדה שוב את הבשורה של העם היהודי.

אנחנו שונים לא רק באמונתנו, אלא גם במאבקנו ברוע העולמי, בזמן שרוב העולם מפלרטט איתו ומקווה להפיס את רצחנותו. אירופה ברובה בגדה בנו, כפי שבגדה ביהודים בשנות ה־30 של המאה הקודמת. זה לא עזר לה: אחרי היהודים נפלו מדינות אירופה בפני הנאצים.

אחרי 7 באוקטובר הקמת מדינה פלשתינית אינה "פשרה". פשרה בשפה האירופית היא כניעה. אם החלטת האו"ם תתגשם (היא לא!), יהיה פירוש הדבר ניצחון הטרור האסלאמיסטי נגד מדינה מערבית. ה"בשורה" תהדהד ברחבי המזרח התיכון ובקהילות המוסלמיות באירופה ובארה"ב שהטרור משתלם, שפחד המערב מפני עימות עם האסלאם משתק אותו, ושאפשר להמשיך בכיבוש המערב. ישראל לא תרשה זאת.

לבד מהפלישה האסלאמיסטית לאירופה, רוסיה מתכוננת לפלישה לפולין; היא פורסת טילי ענק על גבולה. האם החולשה האירופית תעודד אותה לפלוש גם לליטא וללטביה? ומה עם שבדיה, היא תחזיק מעמד? אבל אירופה הפחדנית עסוקה ביהודים והצביעה בעד הקרבת מדינתם למולך הטרור, ממש כשם שהקריבה בשעתו את צ'כוסלובקיה. אותו עיוורון מדריך את מנהיגי אירופה כיום.

יידעו אזרחי אירופה שהם מונהגים בידי אנשים חלשים, שאינם מזהים את הסכנה הגדולה המאיימת על עמיהם. כנראה האנטישמיות הישנה חזקה מהראייה המפוכחת: קשה לשתף פעולה עם ישראל במלחמתה. הרוע לא ייעצר בארץ הקודש, אלא שואף להשתלט על הציוויליזציה היהודית־נוצרית. זה לא סוד, האחים המוסלמים מצהירים על כך השכם והערב. הם רואים באירופה יבשת כופרת שמצווה להכניסה תחת כנפי האסלאם.

בסוף השבוע חזינו בלונדון בהפגנה הגדולה ביותר שנראתה באי הבריטי בשנים האחרונות. הפעם, לשם שינוי, לא כדי להשמיד את מדינת היהודים (זו משמעות הסיסמה הג'נוסיידית From the River to the Sea), אלא כדי לשחרר את אנגליה מהכיבוש המוסלמי.

מחאה נגד השתלטות השיח הפלשתיני על סדר היום הבריטי, נגד דיכוי חופש הדיבור של ממשלת הלייבור בשם התקינות הפוליטית שאפשרה לאסלאמיסטים לחתור תחת מוסדות המדינה. נקווה שלא מאוחר מדי. האם נזכה לראות הפגנות דומות ברחובות פריז, בריסל, שטוקהולם ורומא? האם אזרחי אירופה ידחפו את מנהיגיהם ההססנים להבין שישראל אינה הבעיה אלא הפתרון?

משרד החוץ עשה כמיטב יכולתו לקדם את הרעה. קשה לשרש הרגלים רעים גם בקרב ידידינו, שהתרגלו לכך שהם יכולים להצביע נגדנו ולהמשיך לקבל מאיתנו מודיעין, טכנולוגיה ושת"פ צבאי. התגובה התקיפה שלנו תהיה להעמיק את אחיזתנו בארצנו באמצעות החלת ריבונותנו על מרחבי הארץ. הם מבקשים לנשלנו מנחלת אבותינו, ואנחנו נדבק בה ביתר שאת. 7 באוקטובר היה ניסיון למימוש החזון הפלשתיני: השמדת ישראל וגירושו מארצו. תשובתנו: ריבונות העם היהודי על מולדתו העתיקה.

מזכיר המדינה האמריקני מרקו רוביו מגיע לישראל לחנוך את מנהרת עולי הרגל בעיר דוד שהובילה את אבותינו ואימותינו בדרכם לבית המקדש לפני אלפיים שנה. גם ישו צעד בה. מדובר בהצהרה עקרונית של ידידתנו הגדולה בדבר זכויות העם היהודי על ארצו ושורשיו העתיקים בארץ הקודש, אלפיים שנה לפני שהאסלאם בא לעולם. הלכתי בדרך הזאת בעקבות עולי הרגל, והתרגשתי עד עמקי נשמתי.

בזמן החורבן יהודים חיפשו פה מקלט, ובמהומת הבריחה נפלו מכיסם מטבעות שטבעו בזמן המרד כסימן לעצמאותנו. על אחת המטבעות ראיתי כיתוב בעברית עתיקה: "לחירות ציון".