מי אוהב מלחמה? המדינה שיכולה לסיים את הסאגה - אבל לא עושה מספיק

יש מדינה אחת שלא עושה את מה שהיא יכולה לעשות, וכתוצאה, המשא ומתן להחזרת חטופים מדשדש. זאת לא מדינה עשירה ומושחתת במפרץ הפרסי אלא מדינת-יבשת מעבר לאוקיינוס, שהנשיא שלה כל שבוע, מזה כמה חודשים, מבטיח שעד סוף השבוע נשמע בשורות טובות.

ואם לא עד סוף השבוע, תוך כמה שבועות נגיע לסיום מוחלט של המלחמה. אם אין לו בשורות טובות, יש לו בשורות רעות: מספר החטופים החיים פחות מ-20.

מוקד הלחצים של כולם תמיד על ממשלת ישראל. כשהאמריקנים רוצים משהו, אז פתאום יש הסכם שהוא הכי קרוב להסכם שלום בין ישראל לסוריה! זה דבר שראשי ממשלה מהטובים ביותר בתולדות הציונות ניסו לסחוט מחאפז אסד ומבשאר אל אסד לאורך שנים, אבל תמיד היתה בעיה עם הכנרת. והנה פתאום זה קורה!

כל העולם, כולל ארה"ב, קטאר, מצרים, ערב הסעודית, גוטרש והיגינס, פוטין והקהילה הפוליטית הפלשתינית, אינו מסוגל לכפות על כנופיית חוטפים לשחרר אזרחים ולסיים את המלחמה. בצמרת הישראלית רואים את זה. רואים את הדיבידנדים הבלתי פוסקים של הקניבלים, כתוצאה מהחזקת חטופים ותחזוקת מצב המלחמה.

מי שמכיר מקרוב את ראש הממשלה ואף נמצא בתפקיד בכיר מעיד כי בנימין נתניהו מוכן לתת הרבה וללכת רחוק כדי להחזיר את החטופים ולסיים את סאגת 7 באוקטובר. אבל הצד השני מרוויח מהמצב הקיים. גם הלחצים הפנימיים בתוך ישראל ממשיכים לסמן לחמאס שיש להם רווחים מהתמשכים.

כעת גם צפוי להתגבר המתח בין ישראל למצרים, לאחר שהמצרים הכניסו כוחות גדולים לצפון סיני כדי למנוע ערבים נוהרים מעזה. אפשרות של התלקחות בין ישראל למצרים - זה הישג שחמאס לא חלם עליו.

זה, אגב, אחד הגורמים שעיכב את ישראל בתחילת המלחמה מלהיכנס לרפיח ולתפוס את ציר פילדלפי. הקו היה לשמור על היחסים ולא לסכן את השלום. התברר שהשלום נשמר גם תוך לחימה בגבול הדרומי.

כרגע לא נראה שיש לישראל מוצא מלבד לפתח שיטות לחימה שיחלישו ויפגעו בחמאס באופן מתמיד, משעה לשעה ומיום ליום. למי שלא הבין את ההגיון במרכבות גדעון א', יבין אותו עכשיו היטב.

אבל לא רק לחמאס יש תועלת מהמלחמה. גם בישראל מוצאים בה תועלת, למרות שהיו מוותרים עליה. התמשכות המלחמה מזעזעת את אירופה מבפנים תוך כדי הגברת האנטישמיות. הימין מתחזק והפיצול הפנימי גובר.