צעד קדימה - ושניים לאחור: זו הסיבה שהחומוס בדמשק יחכה לימים טובים יותר

לא עובר שבוע שבו איננו מתבשרים על התקדמות משמעותית, עד כדי פריצת דרך,במגעים שמנהלות ביניהן ישראל וסוריה. על פי קצב הדיווחים בתקשורת היינו צריכים כבר מזמן לנגב חומוס בדמשק. אבל כשמתקדמים "צעד אחד קדימה ושניים לאחור" לא מגיעים לשום מקום.

רק בשבוע שעבר נפגשו בפריז שר החוץ הסורי אסעד חסן א־שיבאני והשר לעניינים אסטרטגיים רון דרמר. ואילו השבוע נפגש השליח האמריקני לסוריה וללבנון טום ברק עם רה"מ בנימין נתניהו. בשליחות ממשלותיהן הוא ביקש שישראל תסיג את כוחותיה משטחים שתפסה בלבנון ובסוריה, ותחדל מפעילות התקפית נגד איומים לביטחונה בעומק שטחן של שתי המדינות האלו.

מדיניות של נעשה ונשמע

בתמורה הוא הבטיח לישראל הרים וגבעות. למשל, שממשלת לבנון תפרק את ארגון חיזבאללה מנשקו (אשרי המאמין) וששתי המדינות, סוריה ולבנון, תחתומנה עימנו על הסכמי שלום שיבטיחו את השקט לאורך הגבול. ובמקרה הסורי - גם את זכויות המיעוט הדרוזי החי במדינה.

עם עלייתו לשלטון של אחמד א־שרע, המוכר מימיו כג'יהאדיסט בכינוי אבו מוחמד אל־ג'ולאני, אימצה ישראל מדיניות של "נעשה ונשמע": קודם נשמיד יכולות צבאיות שנותרו בסוריה מימיו של בשאר אל־אסד ונשתלט על שטחים החיוניים להבטחת גבולנו, ואחר כך נשמע מה יש לא־שרע לומר לנו.

ההתחלה היתה מעוררת תקווה. א־שרע ירש מדינה הרוסה והוא מתקשה להבטיח בה יציבות ורגיעה, לכן היה ועודנו מוכן להידבר עם ישראל, ודרכה הוא מקווה להגיע לליבה וגם לכיסה של וושינגטון. אלא שמאז בא הטבח בבני המיעוט העלאווי בחוף הסורי וההתנכלות למיעוט הדרוזי בדרום המדינה, ואלו מלמדים שגם אם א־שרע אינו מניף עוד את דגל הג'יהאד, הוא נותר מחויב לחזון כינונה של מדינת הלכה מוסלמית בסוריה, שבה אורח חיים חילוני, כמו גם קיומם של מיעוטים דתיים, אינו נסבל.

ישראל התגייסה לעזרת הדרוזים, אלא שבלחצה של וושינגטון, המעניקה כיום חסות למשטר בדמשק, היא חדלה לתקוף בסוריה ושבה להידבר עם משטרו של א־שרע.

מהמגעים עם הסורים עולה שא־שרע חושש מתקיפה ישראלית שתוביל להפלת משטרו ומבקש רגיעה לאורך הגבול שתסייע לייצב את שלטונו.

מדובר, אפוא, במגעים בעלי אופי טקטי ואף טכני שעניינם הסדרה של המציאות לאורך הגבול המשותף לשתי המדינות, ואולי גם הגשת סיוע הומניטרי לדרוזים בדרומה של סוריה.

לעקוב אחריו בשבע עיניים

הסכם שלום בין שתי המדינות אינו על הפרק כרגע - ולו רק בשל הקושי של א־שרע לקדם מהלך שכזה בלי מעטפת כל־ערבית, דוגמת הסכמי אברהם. ואלה ממתינים, כידוע, לסיומה של המלחמה בעזה ולאור ירוק מסעודיה.

הסכם שלום אינו על הפרק, בשל הקושי של א־שרע לקדמו בלי מעטפת כל־ערבית, דוגמת הסכמי אברהם, ואלה ממתינים לסיום המלחמה בעזה ולאור ירוק מסעודיה

ישראל צריכה לעקוב בשבע עיניים אחרי א־שרע, ג'יהאדיסט בעברו ואולי גם בהווה. אבל אפשר וצריך להגיע עימו להבנות המשרתות את האינטרסים שלנו ואינן מסכנות את ביטחוננו, במיוחד נוכח העובדה שסוריה היא מדינה חרבה ונטולת צבא מתפקד שעלול לאיים עלינו.

והחומוס בדמשק? הוא יחכה כנראה לימים טובים יותר.