שינוי רעיוני־היסטורי - דווקא באיו"ש: התשובה לחזון מקרון

התשובה לעמנואל מקרון ולחבר מרעיו שמנסים לסגור עלינו את המלכודת, נמצאת דווקא במחוזות המדינה הפלשתינית שהם מייעדים להקים לנו. סעו לשומרון, ליהודה, לבנימין - וראו במו עיניכם כיצד האופציה למדינה פלשתינית נסגרת סופית.

תביטו על הפרויקטים שמשווקים בשומרון במסגרת תנופת בנייה חסרת תקדים, סעו לגוש עציון וראו כיצד מורחב במרץ הכביש ששרת התחבורה הקודמת מרב מיכאלי עצרה את סלילתו. היכנסו לחדר של יוסי דגן, ראש מועצת שומרון, ועיינו במפה שעליה מצוינות 13 ערים יהודיות אשר מקודמות להקמה בשומרון. עלו לתצפית בפדואל, המכונה "המרפסת של המדינה" - ותראו איך כל גוש דן ביד שלכם. אולי גם תיתקלו שם במחוקק אמריקני בכיר, ששותף לתוכניות הריבונות הישראלית.

כך, דווקא מיו"ש מגיעה התקווה להתמודד עם קמפיין החיסול שראשי מדינות "ידידות" כמו צרפת ובריטניה מובילים, לקראת השיא המתוכנן באו"ם בחודש הבא. ואם יש לישראל ממשלה, היא תכריז על ריבונות המדינה בשטחי C ביו"ש, במקביל להכרזות באו"ם על מדינה פלשתינית וירטואלית ועוינת. רק שבניגוד להזיות מקרון ויתר האויבים שלנו, אצלנו זה מעשי - הריבונות בשטח מוכנה להכרה פורמלית.

נחמה על העקירה

החיים היהודיים השוקקים ותנופת הפיתוח ביו"ש מספקים דווקא בימים האלו נחמה לא מבוטלת. מכיוון שהשבוע חלפו 20 שנה, לפי התאריך העברי, מהיום שבו שלטון שרון החריב את שא־נור ועוד שלושה יישובים יהודיים בצפון השומרון. דווקא במועד הזה מנחם לפגוש את אחד ממנהיגי ההתנגדות לעקירה של שא־נור - יוסי דגן. דגן מספר שוב ושוב על הרגעים האחרונים של שא־נור - 8,000 לובשי מדים מול 170 מתיישבים ותומכיהם, ביניהם אבי המנוח, אליקים העצני, שעם הגעת כוחות הגירוש אמר לדגן וליתר הנוכחים "עכשיו צריך להתחיל לעבוד על השיבה לפה". 

והשיבה כבר כאן, כי היוזמה שיצאה משא־נור ושזכתה לשם "חומש תחילה" - לא הרפתה. לא הרפתה מעליות חוזרות ונשנות לחורבות היישוב חומש, לא חדלה עד שבוטל החוק האנטישמי שחוקק בהתנתקות, שאסר על יהודים לגור בצפון השומרון. החזרה לחומש, אחד מארבעת היישובים העקורים, הוסדרה - וכיום כבר שבו למקום 15 משפחות. בד בבד, המאבק על הקמת שלושת היישובים האחרים נמצא בעיצומו, ובתכנון נמצאים ערים ואזורי תעשייה, לא רק יישובים קהילתיים קטנים.    

בדרך לאזור התעשייה ברקן, למשרדי המועצה האזורית שומרון, חלפתי בכביש הנפלא שמתפתל ממודיעין. מעבר לעבודות על הרחבת הכביש עצמו, מעולם לא ראיתי לצידיו תנופת פיתוח ובנייה שכזו. עופרים, בית אריה, לשם, שתי אצבעות מגוש דן, שלטי פרסומת לפרויקטים חדשים, דופק החיים היהודיים מסתער מכל עבר.

כך, מי שניסה לקבור את ההיסטוריה והעתיד היהודיים ביהודה ושומרון, נכשל כישלון חרוץ. כוונת שרון, אולמרט, ציפי לבני ועוזריהם היתה שיישובי צפון השומרון העקורים יסמנו מעבר מ"התנתקות" ל"התכנסות", מאסון בעזה לעקירה המוחלטת של יהודי יו"ש. ביום שישי שעבר ביקרתי בקריית ארבע ובחברון שביהודה, ביום שני בשומרון. אין כמו מראה העיניים כדי להמחיש עד כמה החזון האפל של העקירה טבע באוקיינוס המואר של ההתיישבות.

משרד חוץ אלטרנטיבי

באוטובוס הגירוש, בעוד בתי היישוב שא־נור מתרחקים ממבטו, נשבע יוסי דגן לחזור, אבל גם החליט שחייבים לשנות את כללי המשחק. לעולם לא להיות שוב חסרי ישע, כמו מי שגורשו בקלות בלתי נסבלת מבתיהם בקיץ 2005. ומאז בונה דגן מרכזי כוח והשפעה. הוא שותף לבסיס כוח שכזה בתוך הליכוד, שפועל זה שנים ומאגד חברי מרכז ומתפקדים - מחייב את כל השחקנים במפלגת השלטון לקדם את ההתיישבות ביו"ש.

בד בבד, מפעילה מועצת שומרון מערכת הסברה נרחבת, ובין היתר מובילה סיורי אח"מים במשעולי השומרון. השהות בשטח, המבט בעיניים, ההבנה שהישיבה בהרים מבטיחה את עצם קיום גוש דן והמדינה, כל אלו עושים הכל. דגן מספר על משלחת של חברי פרלמנט ארגנטינאים שסיירה השבוע בשומרון, אשר בתום היום הצהירו חבריה שתפיסת העולם שלהם פשוט השתנתה.

במקביל, זה 12 שנה, שוקד דגן על הקמת מעין משרד חוץ אלטרנטיבי. כיום גם גורמים ממשלתיים רשמיים מבקשים ממנו לעשות שימוש במערכת הקשרים הזו, אם בוושינגטון, אם באירופה. גם בפרלמנט האירופי, גם במדינות עוינות ביבשת הישנה, גורמים דמוקרטיים־לאומיים, שמתפלצים מהכיבוש האסלאמו־פרוגרסיבי הגובר, מצאו בעלי ברית טבעיים ביו"ש.

זה נשמע כמו פנטזיה אבסורדית ומופרכת במיוחד, אבל כיום מתקיים ציר חובק עולם של גורמים שמרניים־לאומיים, שהמרכז שלו בשומרון. רק לפני כחודש הוביל דגן כנס של שדולת יו"ש בקונגרס האמריקני, בהשתתפות 30 אנשי הקפיטול, בראשות חברת הקונגרס קלודיה טאני. טאני ביקרה לפני כשבוע בארץ, וכמובן בשומרון.

מעבר לסימפטיה ולפולקלור, הלובי הזה בונה אגרופים של ברזל. בין היתר, הוא מוביל יוזמת חקיקה לחייב את כל הגורמים הרשמיים בארה"ב לעשות שימוש בלעדי במונח "יהודה ושומרון" במקום "גדה מערבית". חוק שכזה כבר עבר במדינת ארקנסו ונמצא בתהליכים במדינות נוספות, והוא מבטא שינוי רעיוני היסטורי. זו ההבנה שהחבלים האלו הם ערש ארץ ישראל של העם היהודי, ממש לא פלשתין.

קשר ארוך שנים מתקיים גם בין דגן לבכירי האדמיניסטרציה של דונלד טראמפ, כזה שהחל הרבה לפני שהם נכנסו לתפקיד, ועבר דרך ביקורים בשומרון ובוושינגטון. למייק האקבי, חבר ותיק, הביא דגן מזוזה מהר עיבל, ויחד הם קבעו אותה בשגרירות האמריקנית בירושלים.

עם מזכיר המדינה מרקו רוביו הוא מיודד זה שנים, וכך גם עם מייק ג'ונסון, יו"ר בית הנבחרים, שביקר לפני כשבועיים ביו"ש וגרם לרה"מ בנימין נתניהו לפגוש אותו דווקא ביישוב שילה. אותו הדבר לגבי הפסטורית פולה וויט שביקרה כאן לאחרונה, מי שמכהנת כשרת הדתות והיא בעלת השפעה רבה על דונלד טראמפ.

לקראת העימות הגלובלי

כל החוטים האלו מתחברים עכשיו לדו־קרב האדיר שנמצא על סף דלתנו. עוד ועוד מדינות מצטרפות לניסיון האונס הקבוצתי שלנו בספטמבר. מנגד, החברים שלנו בעולם, למרות ליקוי המאורות והתפקוד של ממשלת ישראל, גם הם מצחצחים חרבות. לא בכדי גילה השבוע הקנצלר הגרמני שולץ שזה לא כל כך פשוט לזנוח אותנו. הטלטלה הפוליטית שהוא עובר מאז הכריז על חצי אמברגו נשק, גורמת לו לחשוב מחדש.

אבל בכל מה שנוגע לאדמיניסטרציה ולקונגרס האמריקני, המקום הכי חשוב, המצב הרבה יותר טוב. שנים ארוכות של הסברה, טוויית קשרים ושותפות רעיונית עמוקה מגיעות עכשיו למבחן העליון. בכירי וושינגטון כבר הכריזו שהם מתנגדים נחרצות ליוזמות העוינות נגדנו, מחזקים גם את הסנקציות נגד הרשות הפלשתינית עצמה. כך, ממשלת ישראל אמנם רופסת, אבל הקרב על מדינת ישראל וההתיישבות ביו"ש מגיע לשיאו, כשההתיישבות והאחיזה בשטח חזקות מתמיד.