לפני כשבועיים, פרסמו רוב מאלי וחוסיין עגא מאמר ב"גרדיאן" הבריטי, בו טענו בשכנוע רב, שהמצב מחייב לפעול בעדיפות ראשונה כדי לסיים את המלחמה. משתמע מדבריהם כי הכרת ממשלות בריטניה וצרפת במדינה פלשתינית רק תפגע במטרות של סיום המלחמה.
סטודנטים ב-MIT קוראים "מוות ליהודים" במהלך הפגנה
"הצעד הזה מנותק באופן מוחלט מהמציאות ונמצא בסתירה למטרות המוצהרות שלו", כתבו השניים. "זה לא יקדם במאום את שני הצדדים לפתרון שתי-המדינות". נציין כי מאלי ועגא מזוהים עם הלובי הפרו-פלשתיני ובוודאי שאינם אנשי ימין.
למרות שלל הדעות נגד המהלך, היום (שני) הצטרפה אוסטרליה לאותן מדינות, שהפעילו את בליץ ההכרה, כאשר אנתוני אלבניזי הודיע שממשלתו תכיר במדינה פלשתינית בעצרת האו"ם. התוצאה של ההצהרה שלו חמורה; הרחקת סיום המלחמה ומה שבישראל מכנים "פרס לטרור". במלים יותר פשוטות: ארגון טרור, שהפך לצבא תקף את ישראל בברבריות שהיהודים לא נתקלו בה מאז השואה, מקבל צ'ופר.
צה"ל פועל קרוב לשנתיים כדי להכריע ולנטרל את ארגוני הטרור הרצחניים ברצועה; אבל המראות הקשים, כולל תמונות מזויפות מקמפיינים שקריים של חמאס, משכנעים כמה ממנהיגי המדינות הנאורות לעבור לצד ארגון הטרור.
אין דרך אחרת לתאר את מהלכי המדינות שהצהירו על הכרתן במדינה פלשתינית. זו לא סתם בגידה, זו תמיכה של ממשלות השמאל בעולם המערבי בארגון טרור ובטבח שביצע ב-7 באוקטובר. בנוסף, לחגיגה הזו הצטרף גם הקנצלר הגרמני, פרידריך מרץ, שהעניק רוח גבית לטרור על ידי הכרזת אמברגו נשק על ישראל.
אותן מדינות מערביות, בסיוע האירועים הפנימיים בישראל נגד הממשלה, הורידו את המוטיבציה של חמאס להגיע להפסקת אש ולנוסחה לשחרור החטופים.
בתוך כך, המצב המדיני החמור דחק את ישראל לפינה. אין לישראל ברירה אלא לצאת לפעולה צבאית שתביא להכרעת חמאס, אחרת מחבלים ימשיכו ליהנות מהפסקת אש כפויה ולא יחזירו את החטופים. לפחות עד שישראל תעשה ויתורים כואבים, שפירושם יהיה כניעה מוחלטת.
יש לומר בפה מלא - ישראל תהיה חייבת, בנוסף לפעולה הצבאית ההכרחית בעזה, גם לנקוט בצעדים חד צדדיים כמו החלת הריבונות בשטחי C ביו"ש ובבקעה.
ההכרה במדינה פלשתינית נתפסת גם כהתרת דם לא רק ביחס לישראל, אלא ביחס ליהודים באותן מדינות מערב, כפי שאפשר לראות בריבוי האלימות האנטישמית. באוסטרליה, פעם אחר פעם, נקטה הממשלה והרשויות בצעדים שרמזו למוסלמים ואנשי שמאל רדיקלים שפעולות נגד היהודים הן בגדר אזור ציד חופשי. כך קרה גם, בזמנו, בעקבות האיסור על כניסתה של שרת המשפטים לשעבר איילת שקד למדינה.
תופעה מעניינת זו מספקת ההתעלמות המוחלטת של אותן ממשלות מהמציאות ומהחוק הבינלאומי.
ידידה עזתית של חברת פרלמנט סיפרה לה בטלפון שהתושבים ברצועה מחפשים אוכל, ואולי בקרוב לא יהיה להם מה לאכול כלל. והנה, אותה חברת פרלמנט חושבת שהתשובה ההולמת למצב התזונה ברצועה היא הכרה במדינה פלשתינית.
כאן ראוי לציין כי אין לפלשתינים שום תשתית ממשלית ומדינתית שניתן להכיר בה. כאשר ניתנה להם טריטוריה ואפשרות לשלטון, הוכח כי הישות הממשלית שקמה הופכת לחדורת תוקפנות ברברית.
חשוב לומר כי התוקפנות המטורפת של חמאס מופנית גם כלפי התושבים החיים בעזה. מומחים לא יכולים לזכור גוף ממשל כלשהו במהלך ההיסטוריה שהשתמש וניצל בצורה שכזו את האנשים הנתונים לשלטונו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו