עד סוף המאבק בהתנתקות מילאה מועצת יש"ע, המאגדת את המועצות האזוריות והמקומיות ביהודה, שומרון ועזה, תפקיד מרכזי: היא זאת שלחצה על הממשלה מימין, ארגנה הפגנות המונים וקמפיינים במיליונים ועיצבה דעת קהל.
אבל המאבק ההוא הותיר את המועצה חסרת משמעות וכוח. נקודת המפנה קרתה באמצע יולי 2005, בכפר מימון. עשרות אלפי מתנגדים לתוכנית ההתנתקות הגיעו למושב הדרומי כדי לצאת משם לגוש קטיף. בכך הם קיוו לעצור את הגירוש.
ראשי מועצה יש"ע הם אלו שקראו להם לבוא, אבל הם גם אלו שמסמסו את המהלך האחרון בארסנל ההתנגדות. בסיכום שערכו עם ראשי המשטרה הוחלט שלא לצעוד לגוש ולפזר את ההמון. המפגינים ראו בכך בגידה. מאותו רגע מועצת יש"ע הפכה מתנועה המנהיגה ציבור עצום לגוף חסר חשיבות, או אפילו, כמו שאחד מראשי המפגינים טען: המותג "מועצת יש"ע" מזיק למאבק.
יושבת בשקט ומתעדת
בזמן הגירוש אודי סגל, עיתונאי חדשות ערוץ 2, ואני צילמנו סרט בשם "הקרב על הבית". כחלק מתיעוד התקופה הגורלית ביקשתי להצטרף לישיבות המועצה, כפי שעשיתי פעמים רבות קודם לכן בשנים שבהן הועסקתי במועצה, אבל הפעם עם מצלמה. הופתעתי שאישרו לי: בישיבות האלה נכחו אנשים שמתרחקים מתקשורת ומפרסום כמו מאש, ותוכן הפגישות היה נפיץ מאוד.
בגלל נוכחותי המוכרת ונאמנותי הבלתי מסויגת יכולתי לשבת בחדר בשקט ולתעד את הדיונים האמוציונליים, את נקודות השבירה, את הדילמות הרות הגורל. הם שכחו שאני שם. תיעוד זה מופיע בסרט ומראה את הקולות השונים במועצה, את התקווה, את הדילמות וגם את הייאוש.
אחת מהישיבות הקריטיות התקיימה חודש לפני ההתנתקות, בהחלטה לקרוא לציבור להגיע לנתיבות ומשם לכפר מימון.
"מה אתה אומר להם?" צועק בנצי ליברמן, יו"ר מועצת יש"ע דאז, "לחסום את הכבישים או להתחיל לצעוד לגוש? 50% מהם הם בני נוער, הם לא מבינים".
הרוחות מתלהטות. בנצי חושב שקריאה לציבור להגיע לנתיבות בכל דרך תהרוס את המאבק. פנחס ולרשטיין, ראש מועצת בנימין, אומר: "אנחנו צריכים לקחת אחריות, לצאת בהודעה פלילית מלכתחילה, אבל בשם מועצת יש"ע". מוסכם להוציא הודעה הקוראת לציבור להגיע לנתיבות. בינתיים המשטרה מחרימה רישיונות נהיגה של נהגי האוטובוסים המסיעים מפגינים. באיזו תואנה? איש אינו יודע, איש אינו מסביר. מרגע זה – לשלטון מותר הכל, בלי בג"ץ ובלי בצלם.
ועדיין, כ־40 אלף איש הגיעו לכפר מימון. ולרשטיין אולי עוד האמין באותה נקודה שההמון ייצור לחץ על ההנהגה וישכנע את הממשלה לסגת. ראש אותה ממשלה שולח 17 אלף חיילים ושוטרים לעצור הפגנה של אזרחים בתחומי מדינת ישראל. זוהי נקודת הרתיחה של הסיפור כולו. ומכאן הכל מתפרק.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו