עראקצ'י נמלט למוסקבה: האיראנים מחפשים חבר בעולם שמסתובב נגדם

אחרי שלא השיג דבר בפגישות עם שרי החוץ האירופיים בז'נבה, והשיג רק דברי נחמה ריקים מתוכן בכנס לשיתוף פעולה איסלאמי באיסטנבול, שר החוץ האיראני עבאס עראקצ'י שם את פעמיו למוסקבה בניסיון לרתום את פוטין לצד משטרו המתערער.

עצם הביקור של עראקצ'י בקרמלין משרת את שני הצדדים: האיראנים ימחישו שלא כל העולם נגדם, והרוסים מאושרים תמיד, ובמיוחד אחרי שנדחקו לפינה בעקבות הפלישה לאוקראינה, לחוש שמישהו בעולם הזה זקוק להם, ועוד באופן נואש כל כך. אלא שספק גדול אם מן המפגש בקרמלין תצמח לאיראנים תועלת מיידית ממשית.

רוסיה ואיראן חתמו בראשית שנת 2025 על הסכם לשיתוף פעולה אסטרטגי כולל, שמקיף תחומים רבים, ובהם גם ביטחון והגנה, אבל - בניגוד להסכם דומה בין רוסיה לצפון קוריאה – בהסכם עם איראן אין סעיף שמחייב להושיט סיוע צבאי במקרה של מתקפה. במקום זאת, ההסכם הרוסי-איראני מורה שלא לסייע לצד התוקף ולעזור בפתרון הסכסוך באמצעים דיפלומטיים.

סביר להניח שהרוסים יתמקדו בדיוק באפיק הזה: הם יציעו לאיראנים הרבה סימפטיה מן הפה ולחוץ, ותו לא. המלל הנדוש והמוכר עוד מהימים הסובייטיים בגנות "התוקפנות של ישראל" והקריאות למשא ומתן אמנם לא ממש עושים על מישהו רושם, אולם הם לכל הפחות מאפשרים למוסקבה להרגיש מעורבת ורלוונטית, ולהראות שהיא אינה זונחת לגמרי את בעלות הברית שלה בעת צרה.

היכולת המעשית של רוסיה להציע תיווך אפקטיבי מוגבלת מאוד. ראשית, לא נשאר כל כך על מה לתווך: הפעילות המאסיבית של ישראל, בתוספת מכת המחץ של ארה"ב, חיסלה את רוב תוכנית הגרעין הצבאית של איראן, ומה שטרם חוסל – יושמד בוודאי בימים הבאים. שנית, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ כבר דחה את הצעת התיווך המפורשת של פוטין והמליץ לו, בלשון לא הכי דיפלומטית, להתרכז בענייניו – קרי בעצירת המלחמה באוקראינה.

מבחינת הרוסים, קיימת גם אפשרות ביניים, שאינה כרוכה בהתערבות ישירה לצד האיראנים מחד ואינה מסתפקת בדיבורי סרק מאידך – להיעתר לבקשה האיראנית לספק להם מערכות נשק הגנתיות, למשל מערכות נ"מ אס-300 ואס-400. השיקולים המעשיים אינם תומכים בצעד כזה, ולו בגלל שהרוסים עצמם זקוקים לכל מערכת עובדת בחזית באוקראינה. בנוסף, ישראל הוכיחה שתוכל להסתדר עמן, כפי שהסתדרה עד כה בהצלחה יתירה עם מערכי נ"מ תוצרת רוסיה. בהינתן הבקרה האווירית של חיל האוויר הישראלי בשמי איראן, קשה לראות מה ימנע מישראל להשמיד את המערכות החדשות מיד אחרי שיסופקו.

עם זאת, רוסיה יכולה להבטיח עכשיו שמערכות הנ"מ יסופקו לאיראן בעתיד, אחרי הפסקת הפעילות המלחמתית הנוכחית, כדי לשקם את ההגנה האווירית המחוסלת של משטר האייתוללות. כך שני הצדדים ייצאו מרוצים, ולו במעט. היום, כשהאיראנים פגועים ומומים מעוצמת המכות שנחתו עליהם, הרוסים ינסו להרעיף עליהם הבטחות לעמוד לצידם ביום שאחרי.

יש לומר שזאת לא סתם העמדת פנים של פוטין. הרוסים באמת ובתמים ישמחו לתרום למניעת הפלת השלטון של חמינאי. התסריט שבו עוד דיקטטור ידידותי להם נופל, ועוד מדינה מזרח תיכונית נוטשת את המחנה הפרו-רוסי, בדומה למה שכבר קרה בסוריה, מדיר שינה בקרמלין. הפלתו של אסד השאירה את הרוסים בידיים ריקות, אחרי שהשקיעו רבות בהפיכת סוריה למדינת חסות נאמנה.

אם הסיפור של דמשק יחזור על עצמו בטהרן, עוד השקעות ותקוות יירדו לטמיון, ומוסקבה תישאר רק עם צפון קוריאה. פוטין לא יהסס לחלץ את חמינאי מאיראן, אם לא תהיה ברירה והעם ייצא לרחובות כדי להיפטר מן האייתוללות, אבל אין בכוונתו להרחיב את "מועדון הרודנים המודחים", שהולך ותופח לו במוסקבה.