לא להסתפק בארכיון: יעד חשוב אף יותר הוא להביא את אלי כהן לקבר ישראל

אנחנו עם זוכר. זהו אחד מסודות קיומו ושרידותו של העם היהודי, כנגד כל הסיכויים, הפוגרומים, המלחמות השואות והגלויות, לאורך אלפי שנים.

הארכיון הסורי הרשמי על אלי כהן, מחשובי המרגלים הישראלים שפעלו עבור  מדינת ישראל מאז היווסדה, הוא לכאורה פיסת זכרון זעירה בשרשרת הדורות היהודית ובסיפור שלנו כאן. אולם היא נוגעת באדם אחד, שמדינת ישראל חבה לו רבות, ושתרומתו לבטחונה, במחצית הראשונה של שנות ה-60, לא תסולא בפז.

 יש ב'אוצר' הזה שהובא לישראל,  בדרך לא דרך, חשיבות רבה ומרגשת עבור רעייתו ובני משפחתו, וגם עבור מורשת הקרב והמודיעין של ישראל, אך המבצע לא יהיה שלם, ללא שגופתו של אלי כהן, תובא אף היא ארצה.

ושבו בנים

אין הרבה מדינות, כמו ישראל שישקיעו ויטרחו כמעט בלי גבול, כדי להביא את בניהם הביתה, גם כאשר אינם עוד בין החיים. ישראל נהגה כך רק לאחרונה עם צבי פלדמן וב-2019 עם זכריה באומל. למרות שחלפו 60 שנה, היא לא ויתרה גם על אלי כהן.

מונזר מוסלי, ראש לשכתו לשעבר של נשיא סוריה, טען לפני שנים רבות שעצמותיו של כהן הועברו מספר פעמים ממקום למקום, מחשש שישראל 'תחטוף' אותם.

הגרסה הזאת מן הסתם נבדקה, ואולי עדיין נבדקת. המפתח לפיצוח החידה הלא פתורה הזאת מצוי כנראה אצל בני משפחת אסד ומקורביה שהודחו מהשלטון ורבים מהם מצאו מקלט ברוסיה. הדרך אליהם, עוברת דרך פוטין. יש לישראל דיבור לא רע עם הרוסים. הם כבר ניסו בעבר לסייע לנו לאתר את עצמותיו של כהן, ומילאו תפקיד מפתח בהחזרת גופתו של באומל לישראל.

הדעת נותנת (מבלי לדעת דבר) שישראל פועלת אצלם גם בעניין כהן, ואף מפעילה את מי שצריך כדי לנסות ולאשש מידע שאולי הועבר אליה. נפילת משטר אסד, והתוהו ובוהו ששורר עתה בסוריה, יכולים לסייע בעניין.

נשיא סוריה הנוכחי, אחמד א-שרע,  שמחזר אחר לגיטימציה מערבית ואמריקנית, ורהביליטציה של פשעיו בשורות אל קאעידה ודאעש, יוכל אולי לסייע בעניין בתמורה להלבנת חטאיו ועברו הגיהדיסטי. יש אפוא מקום לתקווה שגם עצמותיו של כהן יגיעו לישראל, או לפחות שישראל תקבל מידע אמין על מקום קבורתו, גם אם אינו נגיש עכשיו.

בינתיים, יש ערך מוסרי והיסטורי גם לתיעוד הרב מתיקי החקירה של כהן לצד ההקלטות והתמונות של 'האיש שלנו בדמשק'; מי שסייע למדינת ישראל להתמודד עם ההתקפות הסוריות בין השנים 1962-1964, ואף חשף תוכניות סוריות להטות את מי הירדן ולחבל במוביל הארצי.

התיעוד הזה מרגש וממחיש את יכולותיה הכמעט דמיוניות של  המדינה ומנגנוניה להגיע רחוק, ואולי אולי, אף להביא את כהן עצמו הביתה, לקבר ישראל.