סדרת ישיבות דרמטית קיים הקבינט המדיני ביטחוני בתחילת חודש מאי, במטרה לגבש את הצעדים הבאים של ישראל במלחמה שנמשכת למעלה משנה וחצי. לשרשרת הדיונים היה תוצר ברור. נותנים לחמאס עשרה ימים להגיע לעסקה עד לסיום ביקור טראמפ במפרץ הערבי. אם אין עסקה, האש תדבר.
או כפי שעדכן גורם ברשות ובסמכות, מי שנקרא לו גורם ביטחוני בכיר: "היערכות הכוחות טרם תחילת התמרון תאפשר חלון הזדמנויות עד לסיום ביקור נשיא ארה"ב באזור לביצוע עסקת חטופים על פי 'מודל וויטקוף'... במידה ולא תתבצע עסקת חטופים, יחל מבצע 'מרכבות גדעון' בעוצמה רבה ולא ייפסק עד להשגת כל יעדיו".
והנה, טראמפ עזב את המזרח התיכון עוד ביום חמישי בצהרים, ובכל זאת ישראל לא החלה במבצע "מרכבות גדעון" בעוצמה רבה. מדוע הממשלה לא עומדת בהחלטותיה שלה ובקווים האדומים שהציבה לעצמה? מהסיבה הפשוטה שחמאס מושך זמן, ואנחנו, מדינת ישראל, נגררים יחד איתו.
ביום שישי בצהרים אמרו גורמים מדיניים כי נתניהו שוקל להחזיר את המשלחת הישראלית שנושאת ונותנת בדוחא, מאחר ואין התקדמות בשיחות. עוד 48 שעות חלפו, ונציגינו עדיין שוהים בנסיכות שמעניקה בית לחמאס, משום שישראל לא מסוגלת לחתוך ולומר "עד כאן".
חוסר היכולת להציב קו אדום ולעמוד בו הוא שגם מרחיק עסקה. חמאס הרי יכול להעריך מתי צה"ל עומד לעלות מדרגה בעוצמת האש. שנייה לפני שזה קורה, חמאס מגבש עמדה מתגמשת שמאפשרת לו להאריך את השיחות רק עוד קצת. ואז רק עוד טיפה. ואז ממש עוד טיפונת.
וכך חולפים להם הימים, השבועות והחודשים, וישראל העוצמתית איננה מכריעה את המרושע שבאויביה. אין עסקה שתשיב את כל החטופים, אין הכרעה צבאית שתסלק את חמאס מעזה וגם אין הבטחה שעזה לא תהווה עוד איום על ישראל. כלומר, אחרי יותר משנה וחצי אף אחת ממטרות המלחמה לא מושגות. במקום זאת הלילה הקבינט התכנס ל... עוד ישיבה.
ובכן, ההתמרחות הזו לא יכולה להימשך. אכן, הדילמות מורכבות, או למעשה איומות ונוראות. אבל גם למשיכת הזמן והעדר ההחלטה יש מחירים, והם עשויים להתברר בעתיד כגבוהים הרבה יותר. כי בראש ובראשונה טראמפ כבר ברח לנו. לנשיא האוהד ביותר לישראל אי פעם נגמרה הסבלנות.
כמי שעובד בקצב מסחרר, אין לו זמן לקצב קבלת ההחלטות הישראלי – או נכון יותר אי קבלתן. פעם ישראל הייתה בעיניו הלפיד שלפני המחנה. אלא שבשבועות האחרונים אנחנו אלה שרודפים אחריו. בלעדינו הוא מעצב מחדש את המזרח התיכון. ישראל אמנם מעודכנת במהלכים, אך מידת ההשפעה שלה על תכנם אינה כבעבר. זה נכון לאיראן, לתימן, לסעודיה ולסוריה.
הנשיא טראמפ נשאל בריאיון האם הוא מתוסכל מנתניהו || פוקס ניוז
גם פנימית כושר הסיבולת נמתח יותר מדי. אמנם המוטיבציה בקרב כוחות המילואים גבוהה, אך רוח כזו של צבא אזרחים אי אפשר להחזיק לנצח ויש בהחלט גם קולות שבר.
לא נכון ולא טוב להחזיק מדינה במצב כזה. במונחים של ביטחון לאומי ועתיד מדינתי אי אפשר לחזור על אותה דחיית קץ שראינו בשנים שלפני 7 באוקטובר. נדרשת הכרעה. לכאן או לכאן. סופית ומוחלטת. אך כזו שאחרי למעלה משנה וחצי, תשים קץ למלחמה
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו