הדחת רונן בר - צעד הכרחי לשיקום מערכת הביטחון

בשעה שתקראו שורות אלה, נדע אם פרץ ליל רונן בר. צריך לשים לב היטב לזהות הכוחות הפועלים למען ראש השב"כ. הם משקפים משהו שחורג מאי האמון המקצועי והפרסונלי בין שני האישים; זה משבר בין שתי רשויות במדינת ישראל: הרשות הדמוקרטית, והרשות הבטחונית.

הנה עוד דבר שצריך להודות בו: רונן בר, כמו הרמטכ"ל היוצא הרצי הלוי, וכמו שר הביטחון הקודם, יואב גלנט, זוכה לחליפת הגנה תקשורתית וציבורית בזכות העימות הגלוי שלו עם נתניהו. למען הראשון הפגינו על הגשרים בלילות, השני קיבל "הצדעות" ומילות הערכה מראשי מחאה. והאחרון בתור – רונן בר – כבר מוצג מזה זמן כ"שומר סף" שפרידה ממנו היא בגדר אסון לדמוקרטיה הישראלית.

פירוש הדבר הוא שבימים אלה אין כל משמעות לתחקירים, לממצאים, למסקנות ולהערכת התפקוד המקצועי של הצמרת הביטחונית: מספיק שהם "מסומנים" ע"י נתניהו – והם מקבלים אוטומטית פטור סמלי; שטר מחילה מטעם קובעי הדעה. אם הם לא בצד של ביבי, הם בצד הנכון. לא רק שיש לשמור עליהם כמו פרח מוגן חרף מחדליהם, צריך לסמן את החתירה להחליפם כמהלך מסוכן, דיקטטורי, אפל, חשוך, ומסוכן.

אבל מעבר לתפקוד הלקוי, לסדר היום המבצעי ולאג'נדה הארגונית הכושלת של שב"כ, שראשיו היו טרודים בנערי גבעות, באלימות מתנחלים ובתרחישי רפורמה משפטית, יש גם את העניין המוזר הזה של איומים מרומזים ולא-מרומזים נגד ראש הממשלה. שב"כ בראשותם של יורם כהן, נדב ארגמן ורונן בר הפך לארגון שראשיו רואים בו גורם מעצב מדיניות. כחלק מזה, הם גם תוחבים את אפם בעניינים הקשורים לסדרי ממשל, שלטון, ערכים, לכידות חברתית וכמובן – דמוקרטיה.

בחודש מרץ 23', הסביר יורם כהן בכנס של ה-INSS (אלא איפה), ש"ראשי מערכות הביטחון אמונים על הממלכתיות, מכירים את החוק ומכירים בעצמאות בתי המשפט והיועצת המשפטית לממשלה" והתחייב (בשם מי?) שגופי הביטחון יהיו נאמנים לביהמ"ש העליון במקרה של הוראה לא-חוקית. ב-6 באוקטובר 2023 (!) הזהיר על שער מוסף "מקור ראשון" שהאיום הכי גדול על ישראל הוא "הקרע החברתי". משטרת הנורמות והערכים בשטח.

משהו בתפיסת העצמי של הארגונים האלה התקלקל. לפני כמה שבועות אמר כהן ש"ראש השב"כ מרסן את כוחו מול ראש הממשלה". זמן מה אחר כך, עיתונאים הזהירו את נתניהו מפיטורי רונן בר, ותיארו "כספת וירטואלית" שבה מחזיקים ראשי שב"כ לדורותיהם במידע רגיש. אלה לא דיבורים בעלמא, וגם לא פליטות פה. יש כאן גוף "ממלכתי" שאריסטוקריית הלשעברים שלו – ועיתונאים מתודרכים – מאיימים על ראש ממשלה. זה עוד לפני שדיברנו על נשורת הספינים האינסופית על המלצות שב"כ לחסל את סינוואר שרק בגלל נתניהו לא יצאו לפועל. וזה לפני שנדב ארגמן הניח ראש של סוס על המיטה של הדמוקרטיה הישראלית.

הסטייה ההיסטורית הזו, שבה גוף ביטחוני הופך למוקד התנגדות לממשלה נבחרת, לא רק מוכרחה להיפסק – היא מוכרחה להיגדע באקט מנהיגותי אגרסיבי שיחזיר את שב"כ למימדיו הטבעיים, לתפקידו הביטחוני, ולפרופורציות הראויות לו. ראש הממשלה יחטוף על זה את חרון אפם של שוכני האולימפוס ושופרותיהם, אבל מערכת הביטחון כולה, ולא רק שב"כ, יחזרו אט אט לטריטוריה המקצועית הטבעית שלהם, והפוליטיזציה המאוסה – והקטסטרופלית – של מערכת הביטחון הישראלית – תיגמר. זו בשורה טובה לדמוקרטיה, חרף המדורות באיילון.