ישראל, תורכיה, אזרבייג'ן והמאבק על עתיד סוריה

ההודעה של רה"מ ושר הביטחון מהערב לפיה הנחו את צה"ל להגן על הכפר ג'ראמנה בפאתי דמשק, אינה אירוע נקודתי, אלא נקודת ציון משמעותית במאבק הולך ומסלים בין ישראל ותורכיה. שתי המדינות שרואות עצמן מעצמות אזוריות מתכתשות על אזורי השפעה בסוריה.

ישראל חרדה מהאפשרות שמליציות אסלאמיות, כמו אלה של ג'ולאני, יתיישבו על הגבול המקורי בין סוריה וישראל. תרחיש חמור עוד יותר, שבעיניים ישראליות אינו מופרך כלל, הוא כוחות תורכיים בסוריה. לכן נתפסו אזור החיץ וכתר החרמון.

ישראל לא רוצה את טורקיה בסוריה

כפי שהוסבר פה בעבר, כדי להקדים תרופה למכה, ישראל החליטה להרחיב את מוטת השליטה שלה לתוך השטח הסורי. רק בשבוע שעבר אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו: "לא נאפשר לכוחות של ארגון ה-HTS או צבא סוריה החדש, להיכנס לשטח מדרום לדמשק. אנו דורשים פירוז מלא של דרום סוריה – במחוזות קונייטרה, דרעא וא-סווידא – מכוחות המשטר החדש".

ארדואן מצדו רוצה לנצל את נפילת משטר אסד במטרה לחדש את ימי האימפריה העות'מנית. אין כוונתו לשליטה פיזית בשטחים העצומים שהיו אז לאותה אימפריה, אבל הוא חותר כן לאזורי השפעה. בשנים האחרונות הנשיא התורכי פתר הרבה סכסוכים עם שכניו, וזאת במטרה להגדיל את השפעתו האזורית.

בין היתר, מוכר ארדואן נשק לרבות ממדינות האזור, בכללן מצרים – מדינה שעמה היה מסוכסך במשך שנים. גם עם ישראל החל תהליך פיוס שקרס עם פרוץ המלחמה. נתניהו הרי פגש את ארדואן באו"ם והשניים אף הסכימו לערוך ביקורים הדדיים.

ואולם כעת, ישראל מאוד לא רוצה את תורכיה בסוריה. עד כדי כך שהמזכיר הצבאי של רה"מ, רומן גופמן, נשלח למוסקבה (חשיפה של יוסי יהושע). המסר שאותו העביר גופמן לרוסים הוא משהו בנוסח "אל תמהרו לעזוב את הבסיסים שלכם בסוריה. אנחנו מעדיפים אתכם על פני התורכים".

אזרבייג'ן בתפקיד המגשרת

בד בבד, ישנו ככל הנראה ניסיון של אזרבייג'ן לתווך בין ישראל לתורכיה. לבאקו יש קשר אסטרטגי עמוק עם שתי המדינות. ב-19 בפברואר ביקר בארץ היועץ לביטחון לאומי של אזרבייג'ן, חיכמת חג'ייאב, ובין היתר נועד עם נתניהו. מספר ימים לאחר מכן יצא לאנקרה ולפי פרסומים בתקשורת האזרית, מטרתו הייתה להעביר מסרים מרגיעים בין המדינות. האזרים, חרף הרטוריקה העוינת ארוכת השנים של ארדואן ותמיכתו בחמאס, סבורים שישראל לא צריכה לחשוש מהשליט התורכי.