כאלה אנחנו. כאלה התחייבנו להיות. מדהים איך יום ההמתנה הארוך והטעון הזה לקראת צאת עסקת החטופים אל הפועל, נפל על שבת פרשת שמות - הפרשה שבה מסופר על המשפחה שהופכת לעם עבדים, שבסופו של תהליך יהפוך לעם.

"הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו", כך מתאר מלך מצרים את חששו מהתעצמות העם, חשש שהוביל לשעבוד האכזרי בן מאות השנים. המפרשים תוהים לפשר ההגזמה המספרית הפראית הזו: רב ועצום ממנו? הנה טקסט מכונן שכתב על כך רבי חיים בן עטר בספרו "אור החיים": "ואומרו: רב ועצום, פירוש כי באמצעות היותם עם אחד ומיוחד, הגם שיהיו מעטים בערך שאר האומות, ייחשבו לרבים ועצומים מהם, לצד שהם כל אחד נותן נפשו על אחיו, וזה ידוע ליודעי ערך מלחמה".

חלק מהחבילה של להיות יהודי זו המחויבות של "ישראל ערבים זה לזה" ואי אפשר לברוח ממנה. זה לגמרי מערכי המותג. אולי לכן קוראים לעם הזה על שמו של ממציא הנוסחה: יהודים

אוי, כמה תשפ"ה יש בטקסט הזה. "כל אחד נותן נפשו על אחיו", וזה סוד הכוח. בסוף, זה הסיפור שלנו. הוא מתחיל בפרשה אחרת, וייגש. לפני שבועיים קראנו אותה. שם יהודה נעמד מול מושל מצרים בלי שהוא יודע שהוא אחיו האובד, ומסביר לו למה הוא לא יזוז מכאן בלי בנימין השבוי: "כי עבדך ערב את הנער מאת אבי... כי איך אעלה אל אבי והנער איננו איתי".

אתה לא מבין, הוא אומר לו. זה לא שאני אוהב אותו, זה לא שזה חשוב לי ושממש־ממש לא נעים לי לבוא בלעדיו. הסיפור הוא שאני ערבתי לו. קיבלתי אחריות עליו, על החיים שלו. ערבות זו התחייבות טוטלית. ערב לא יכול לומר אין לי. ערב משלם. על כן, קח אותי במקומו, הוא מציע לו. אבל אותו - אתה תשחרר.

רגע אחרי זה יוסף נשבר ומתוודע אל אחיו. הוא פשוט מבין שהם כבר לא האחים המתנכרים אל אחיהם. הם כבר משהו אחר. ברגע ההוא נולד מוסד שכיום נראה לנו טבעי לחלוטין, אנחנו מגלגלים אותו בחן על הלשון: "ישראל ערבים זה לזה".

היממה הכי יהודית

חלק מהחבילה של להיות יהודי היא המחויבות הזו. אף אחד לא חותם עליה בכניסה ולא מזדכה עליה ביציאה, אבל היא שם ואי אפשר לברוח ממנה. הערבות הזו, אגב, היא גם המקור ההלכתי להרבה פרטים בפרקטיקה הדתית, כמו היכולת להוציא את האחר ידי חובת מצווה ועוד. זה לגמרי חלק מערכי המותג. אולי לכן קוראים לעם הזה על שמו של ממציא הנוסחה: יהודים.

לכן הם באים, אחיותינו ואחינו. לכן נקבל אותם בשמחה ובאושר עילאי. לכן בשעות שנותרו נתפלל שכולם חיים וחזקים, ושהאויב הארור פגע בהם כמה שפחות. לכן נתפלל שכל הדאגות המוצדקות שמסביב לעסקה יתבררו כלא נכונות, ושאחריתו של דבר תהיה טובה כמו ראשיתו.

לכן היממה הזו היא הכי שמחה והכי יהודית שהיתה פה זה שנים. כי עבדך ערב את הנער. כי כל אחד מאיתנו נותן נפשו על אחיו. כאלה אנחנו. כאלה התחייבנו להיות.