בשעות הרות־גורל, אומה זקוקה למנהיג שמעז לעמוד גם נגד שותפיו לדרך

החלטות מנהיגותיות של הנהגה לאומית נדרשות במקום שבו מסתיים הדיון המקצועי, והדילמה נותרת במלוא עוצמתה. כך בסוגיית עסקת החטופים.

בניתוח אנליטי, הטיעונים בעד או נגד נראים לגמרי נכונים. הסיכונים הביטחוניים הכרוכים בקבלת תנאי העסקה - אלה מוצגים על ידי המתנגדים לה - הם סיכונים ממשיים, ונכון לא להתעלם מהם. גם התומכים בעסקה מעלים טענה נכונה - זו אכן חובת המדינה לפעול ככל יכולתה להשבת החטופים לבתיהם.

מצוקת ההחלטה נזקקת במצבים כאלה לעצמאות ולאומץ ריבוני. בשעות הרות־גורל כאלה, אומה זקוקה להחלטה ריבונית של מנהיג שמעז לעמוד גם נגד עמדת חבריו והשותפים לדרכו.

במקום הזה בלטה מנהיגותו של בן־גוריון, והיא יכולה להעניק השראה לגודל השעה שבה ניצב רה"מ נתניהו, בחובתו להכריע: קבלת הצעת העסקה לשחרור החטופים בתנאיה הקשים - או דחייתה.

בשנת 1937, למול הצעת ועדת פיל הבריטית להעניק ליהודים מדינה בחלק מצומצם ביותר של ארץ ישראל, בן־גוריון החליט להסכים. הוא מצא עצמו בבדידות לא רק מול האופוזיציה הרוויזיוניסטית בהנהגת ז'בוטינסקי, אלא גם מול התנגדות חבריו למפלגה, ובהם ברל כצנלסון.

את החלטתו הקשה נימק והסביר בכל נאום, ובנאום מכונן לקונגרס הציוני ה־20, באוגוסט 1937. ביולי 1937, בנאום לאיחוד פועלי ציון, הסביר: "מדינה יהודית זו המוצעת לנו עכשיו... איננה המטרה הציונית. בשטח זה אין אפשרות לפתור את השאלה היהודית. אולם היא עשויה לשמש שלב מכריע בדרך להגשמת הציונות הגדולה. היא תקים בארץ, בזמן הקצר ביותר, את הכוח היהודי הממשי שיביא אותנו למחוז חפצנו ההיסטורי".

זוהי תעוזת הפרגמטיות של בן־גוריון, בהבנתו את גאולת ישראל כתהליך מתמשך המתפתח ומתקדם בשלבים. מה שנראה למתנגדיו כוויתור מסוכן, נתפס בעיניו כמקפצה לפיתוח השלבים הבאים.

שלבים במערכה כוללת

החלטה דומה קיבל בן־גוריון בספטמבר 1948, בעיצומה של מלחמת העצמאות, בתשובה לדיון בעצרת האו"ם על תוכנית הרוזן ברנדוט. על פניה, התוכנית היתה ראויה לדחייה - היא תבעה את בִנאום ירושלים וחתרה להסרת הנגב ממפת המדינה היהודית.
ובכל זאת, בתחבולה מדינית בן־גוריון החליט לתת תשובה חיובית, וכך נימק: "אנו עומדים במערכה משולבת, גם צבאית וגם מדינית, ויש תלות הדדית בין שתי המערכות. ואין לחשוב שרק גורם אחד משני אלה, צבאי או מדיני, יכריע סופית. במערכה כפולה זו שני מעגלים של אינטרסים: מעגל קטן של יהודים וערבים במזרח התיכון, ומעגל גדול של כוחות עולמיים".

מתוך ראייה זו הסביר בן־גוריון כי ספק אם תתקבל החלטה בדיון באו"ם, ובינתיים מדינת ישראל מקבלת הפוגה. מתוך ההפוגה יכין צה"ל את חידוש המתקפה בחזית הדרום נגד הצבא המצרי, בהנחה שתימצא ההזדמנות לניצול של קריסת ההפוגה. כך יצא צה"ל בסיום ההפוגה ב"מבצע יואב", שסלל את נקודת התפנית אל סדרת המבצעים בדרום, שהסתיימו ב"מבצע עובדה" ובהגעה לאילת.

להכרעות מנהיגותיות כמו אלה נדרש כיום ראש ממשלת ישראל.