הפסקת אש בצפון: לא במו"מ ולא בוויתורים בגבול

ההתקדמות להסכם כלשהו להפסקת אש ולהחזרת חטופים מעזה, על פי הדיווחים, מחזירה את סימני השאלה לגבי ההסדרה על גבול לבנון. חיזבאללה הבהיר כמה פעמים לאורך המלחמה, וגם לאחרונה, שסיום הלחימה בדרום יביא גם לסיומה בצפון. אבל אפשרות כזאת היא מאוד עמומה.

לאורך המלחמה האפשרות הזו לוותה בניסיונות הכושלים של הממשל האמריקני, עם נציגו עמוס הוכשטיין, להביא להפסקת אש בצפון. יישום מחודש של החלטה 1701, שישראל היתה מוכנה לו, לא עומד עוד על הפרק.

מה שהאמריקנים מנסים להסדיר, לפי ה"וושינגטון פוסט" ואחרים, הוא הפסקת אש שכוללת נסיגה של חיזבאללה עד קרוב לליטני, ואילו ישראל תקבל שינויים בתוואי הגבול על פי דרישות חיזבאללה, בליווי "צעדים בוני אמון נוספים". עיתון לבנוני בישר על "נסיגה מאוזנת והדדית" משני צידי הגבול.

מאז הסכם הגז והמים של יאיר לפיד, חיזבאללה מפברק מחלוקות גבול ב-13 נקודות. זה כולל ויתור ישראלי על כפר רג'ר וכן תוואי גבול שעובר לפי הלבנונים בתוך משגב עם. שר הביטחון גלנט, שנשאל בשיחה סגורה על ידי גורם ציבורי מה עמדת ישראל בנושא, הכחיש שישראל מסכימה למו"מ כזה ואמר שהוא מתנגד לכל ויתור בנושאי המחלוקות בגבול. צריך לקוות שזו עמדתו הסופית והמוחלטת, כי גלנט איבד חלק מאמינותו.

אמינות אזורית ואמון העם

סביבת קבלת ההחלטות בישראל נשארה כאוטית, וגורמת להחלשת העמדות הישראליות במשאים ומתנים. כך, ראש אמ"ן אהרון חליוה העיד בבג"ץ בזמנו כי הסכם הגז של לפיד, בישורת האחרונה של כהונתו הקצרה כר"מ, משרת את האינטרסים הביטחוניים של ישראל. לא הכנסת, הריבון של העם, דנה באינטרסים הלאומיים, אלא אותו יצור שלטוני יומרני - בג"ץ.

לישראל אין אופציה לכרוך במו"מ הפסקת אש בצפון, לא כל שכן בוויתורים בגבול לבנון. האפשרות של בגידה בעוד קבוצת אוכלוסייה לא-יהודית, בתמורה לשקט מותנה וזמני בצפון, מקוממת בלשון המעטה.

אם זה יגיע לשם, כי שוב אלופים קשישים לוחצים ב"קול ישראל" ובאולפנים, ישראל תאבד את שארית האמינות האזורית שלה כבעלת ברית, לאחר שכבר בגדה באוכלוסייה הלבנונית שלחמה לצידנו בדרום לבנון. ויתור בחוות שבעה הוא ויתור למעשה על הר דב, וכל יישובי עמק החולה יהיו נתונים לאיום מתמיד.

ממשלה שתשיג את השקט בצפון, במחירים כאלה של התדיינות עם ארגון טרור שפתח נגדנו במלחמה ואיים לבצע מעשי טבח נוסח 7 באוקטובר, תאבד את כל הצדקת קיומה. אם ילכו בדרך הזאת, ראש הממשלה נתניהו ושותפיו בקואליציה לא יוכלו לבקש עוד את אמון העם.