מציירים תמונה הפוכה: הציבור צריך לדעת מה באמת קורה בעזה

בשבוע שעבר הגיע לשיא העימות בין הדרג המדיני לצבאי באשר לתחושות הדשדוש במלחמה בעזה. הודות לדובר צה"ל דניאל הגרי, שהודיע בחדשות 13 כי אין אפשרות להשיג את מטרות המלחמה שהדרג המדיני אשרר באוקטובר ושהצבא נשלח לבצע, יצאה גם בת קול מלשכת ראש הממשלה, ולפיה הדרג המדיני עומד מאחורי המטרות ואת חמאס יש להשמיד.

הפומביות שניתנה תוך שעה קלה למתרחש מאחורי הקלעים משרתת תחילה את הציבור הישראלי שתוהה לאן הולכים. זה בא לידי ביטוי בשיחות סלון, בבתי קפה וגם בתוך משפחות המגויסים. "מה יהיה?" הפכה לשאלה הישראלית ביותר, ותשובה אין.

ראש הממשלה, שהיה יוצא אל הציבור מדי שבת, הפסיק לעשות זאת ונותר לנו רק הגרי שמספר על התקדמות במלחמה, חיסולים והרצון בעסקת חטופים. "צבא שיש לו מדינה?" תהה ילד אחד בשבוע החולף. ובכן, השאלה מופנית תחילה לדרג המדיני, לממשלה ולעומד בראשה, שלא מעדכנים את אזרחי ישראל בצומת ההחלטות המשמעותי שהם ניצבים בפניו, וחמור מכך - לא דנים בכך בעצמם.

בחלוף יותר משמונה חודשים מתחילת המלחמה, לנוכח הדיווחים על השיקום המתמיד של גדודי חמאס ומאות המגויסים החדשים לשורותיו, היה על הקבינט המדיני־ביטחוני להתכנס לדיון אסטרטגי בהודעת הגרי: האם ניתן להשמיד את חמאס?

אף אחד לא עצר לחשב מסלול

אם הצבא אומר במו פיו - איני יכול, אזי על הדרג המדיני לעדכן את מטרות המלחמה ולהשמיט את החלק שקובע שישראל תמוטט את חמאס צבאית ואזרחית. אם הדרג המדיני מעוניין לכפות על הצבא להשיג את היעדים שהציב לו בהתאם לחוק - כדאי אולי לעדכן את האמצעים העומדים לרשותו. יותר כוח אש, למשל, וגיבוי מדיני שלא יזיק.

כך או אחרת, מטרות המלחמה בעזה חייבות לעלות לדיון מחודש. גם ההחלטה שלבנון היא חזית משנית ושישראל לא מעוניינת בחזית נוספת. לא ייתכן ששמונה חודשים, עשרות שבועות, ואף אחד לא עצר כדי לחשוב ולחשב מסלול.

למעשה, תוכנית היציאה של הצבא נסמכה על נכונות האויב המר לעסקה, אף שסינוואר הוכיח פעם אחר פעם שיש לו סבלנות ואין לו כל כוונה להתפשר על פחות מתבוסה מוצהרת של ישראל בתמורה לחטופים שהוא מחזיק בשבי.

"נדמה שהם חוששים להיתפס כמי שלא סיפקו את הסחורה גם במלחמה", אמר גורם בכיר לשעבר על התנהלות הצבא בניסיון להסתיר את תמונת המצב בעזה. "בעיניי זו גישה שגויה. הציבור בישראל מפוכח דיו כדי להבין את גודל האתגר. עדיף להציג לו תמונה נאמנה ולגייס אותו למאבק של דם, יזע ודמעות מאשר להשלות אותו".

אלא שהמצב עלול להיות חמור מכך - זה לא שמסתירים מהעם את הדרך הקשה הנדרשת להשמדת אויב רצחני ונתעב, אלא מציירים לו תמונת מצב הפוכה בתכלית שלפיה המשימות הצבאיות המשמעותיות בעזה הגיעו לכדי מיצוי ולכן פנינו לעסקה או ללבנון.

השקר הזה יתגלה הרי במהירות - חמאס עוד מסוגל לירות לעוטף רקטות רבות, יש לו אמל"ח שמסייע לו בהמשך המלחמה היומיומית מול חיילי צה"ל, וכמו שפרסמנו כאן השבוע - יש לארגון הטרור עוד שתי יחידות צבאיות שלא נפגעו וממתינות לשילוח נגד אזרחי ישראל.

על המטכ"ל להתייצב באופן גלוי מול הדרג המדיני ולהבהיר אם ביכולתו להשיג את מטרות 10 באוקטובר כדי שתכלול החזיתות הנוספות ייעשה אל מול כל השיקולים והיכולות של ישראל ולא בעצימת עין. אם הצבא, שר הביטחון, ובגיבוי ראש הממשלה, מחליטים שנוכח האתגרים בלבנון־איראן יש לסגור את החזית בעזה - צריך לומר את זה. אבל אי אפשר לזלזל בציבור הישראלי, שמקריב את טובי בניו למען הביטחון, ולומר שתוכנית מדינית בשיתוף הרש"פ או נסיגה מעזה לטובת החטופים היא צורך ביטחוני. קנינו שקרים ושקט במשך עשורים אחורה - לא עוד.