עלילת מדדי הדמוקרטיה בישראל מוכיחה את הניתוק האירופי

חגיגת "הידרדרות הדמוקרטיה" חוזרת, והפעם עם מדד מיוחד - אבל מוטעה, שלא לומר שקרי. לפני כשבועיים פורסם ה-V-Dem, אחד ממדדי הדמוקרטיה העולמיים הנחשבים ביותר, והביא לסבב נוסף של פאניקה מקץ הדמוקרטיה, שמתנהלת בישראל בקביעות ולעיתים די קרובות מאז מהפך 77'.

כתבנו כאן בעבר, ונחזור שוב, על עובדת היסוד שנבדקה מול כל המדדים הנחשבים בעולם: שיח קץ הדמוקרטיה מנותק כמעט תמיד מהמדדים השונים בעולם. מבט מהיר בציונים של ישראל בדוח שעורר את הסערה הנוכחית מבהיר היטב את הנתק בין השיח למדד עצמו. בעשור האחרון נעים ציוניה של ישראל בטווח מצומצם מאוד שבין 0.65 לבין 0.62, ובדוח האחרון הציון הוא 0.63. אבל מדוע לבטל חגיגה קבועה?

החגיגה הפעם היא מיוחדת, בגלל הקביעה שישראל עברה מקבוצת המדינות הליברליות לקבוצת "המדינות האלקטורליות", כלומר דמוקרטיה נמוכה יותר בדרגתה. אלא שלמדד השבדי אירעה תאונה מביכה במיוחד, והמפתח להבנתה קשור בסוג הנתונים שעליהם מתבסס הציון: מעבר לנתונים הקשיחים והמדידים, ניתנת הערכה גם לפי ידע עמום ומעורפל יותר, שנתון לפרשנות שאותה מספקת "הערכת מומחים".

מי הטעה את הסוקרים?

לא ברור כיצד אירעה התאונה, אבל ככל הנראה אחד או כמה מה"מומחים" הטעה את עורכי המדד. בסעיף המסביר את הורדת הדירוג של ישראל נכתב כי הוא נשען על "התקפות על בית המשפט", עניין שהוא כמובן פרשני לחלוטין. בהיבט ה"עובדתי" קבע הדוח כי בכנסת עבר חוק המבטל את סמכות בית המשפט לבטל חוקים. מהפסקה ניכר שזה אחד מהרכיבים הבולטים שהביאו לירידה בדירוג. אלא שעובדתית - זה פשוט לא נכון. חוק כזה לא עבר. אם הכוונה היתה לחוק המצמצם את עילת הסבירות, הרי בית המשפט יכול להמשיך לבטל חוקים במגוון עילות אחרות. ה"מומחה" שניסח את הפסקה בדוח הוא חסר הבנה במקרה הטוב, ושקרן ומטעה במכוון במקרה הגרוע יותר. אפילו פרופ' יניב רוזנאי, מהמתנגדים החריפים לרפורמה המשפטית, קבע בתגובה: "מדובר במשהו שהוא עובדתית לא נכון - חד-משמעית".

העלילה המשיכה להתפתח. מישהו הפנה את תשומת ליבם של עורכי המדד לכך שמדובר בשגיאה עובדתית קשה. הם מיהרו לתקן את הפסקה, והפעם כתבו שמדובר בחוק המצמצם את עילת הסבירות בלבד, ולא בשלילת סמכות בית המשפט לבטל חוקים. בשלב זה היינו מצפים שמחברי הדוח ישקללו מחדש את הציון - אבל הם נמנעו מכך. הציון נותר על כנו, לפחות בינתיים, ואיתו מעמדה של ישראל כדמוקרטיה אלקטורלית כביכול, וכמובן חגיגת השקר של "הדמוקרטיה המידרדרת".

כדי להבין לעומק כיצד נקבעים הציונים במגוון מדדים, נעבור מההיבט לסוגיית העינויים בישראל. מה, לא שמעתם על עלייה בהיקף העינויים? אז תדעו שלפי המדד, האינדיקטורים שנמצאים בירידה משמעותית כוללים גם "חופש מעינויים".

בשנים האחרונות התפרסמו כמה מאמרים אקדמיים מחקריים, שהמכנה המשותף להם הוא ביקורת על המדדים ועל אופן קביעת הציונים של הדמוקרטיה במדינות השונות. התברר שככל שבוחנים מדדי-משנה קשיחים שלא נתונים לפרשנות, כגון חילופי שלטון ובחירות, הדמוקרטיה בעולם דווקא יציבה יחסית - אך ככל שמדובר במדדי-משנה הנקבעים בלעדית בידי "הערכת מומחים", הדמוקרטיה נמצאת בדעיכה כביכול. מסקנת חלק מהחוקרים היא שה"מומחים" מערבים את הנטיות הסובייקטיביות שלהם ביחס לדמוקרטיה, ולכן מחמירים בהערכות השונות.

לשם המחשה, ניעזר בדוגמה של שני פורומים אקדמיים שהיו מעורבים במאבק נגד הרפורמה: "פורום המרצות והמרצים למשפטים למען הדמוקרטיה" ו"מדעני.ות מדינה למען הדמוקרטיה הישראלית". הפורומים האלה מוטים מלכתחילה נגד מה שהם כינו "הפיכה משטרית". המיעוט באקדמיה שחושב אחרת מהם הוא זעיר מבחינה מספרית, ולרוב לא ניתן לו פתחון פה. במהלך המאבק היו דיווחים על כך שמשפטנים המחזיקים בדעה אחרת התקשו להתבטא בכנסים, כמו שפרסם ב"ישראל היום" נטעאל בנדל לפני כשנה.

פורום מדעי המדינה הבהיל אותנו בסימולציה מפחידה שבחנה מה יקרה אם כל מאות הצעות החוק יעברו, תחת הכותרת "מדדי הדמוקרטיה של ישראל: היום שאחרי". מדעניות ומדעני המדינה בישראל בוודאי מכירים את התופעה שלפיה אינספור הצעות חוק הן קשקוש הצהרתי. הם גם יודעים על תופעת העיזים, המוכנסות רק לצורך משא ומתן. גם בתוך מאות החוקים שהם מתייחסים אליהם, מדובר בפרשנות סובייקטיבית לחלוטין. אבל זה מספיק כדי להזהיר שישראל לא רק תרד לקבוצת הדמוקרטיות האלקטורליות, אלא לאוטוריטריות-אלקטורליות. יש הצעות חוק, בואו נפחיד את ההמונים, שיבואו לקפלן. ואם זו האווירה כאן, וזה מאגר המומחים כאן - למה אפשר לצפות מדוח בשבדיה?

דמוקרטיה תוססת למרות הכל

ישראל היא דמוקרטיה שבוודאי יש בה דברים ראויים לתיקון, אבל היא דמוקרטיה תוססת ויציבה במיוחד. יתר על כן, חשוב להדגיש שיש מרכיב קריטי ששום מדד לא באמת בודק, כי הוא לא מסוגל: ההקשר המוגדר, הנסיבות והתנאים שבהם מדינה פועלת. ישראל נמדדת בדיוק כמו נורבגיה ופינלנד, ואף אחד לא משקלל במדידה את העובדה שישראל נתונה רוב שנותיה תחת איום קיומי, איומי טרור קבועים וכיוצא באלה. בואו נראה את הדמוקרטיה של אירופה במצב הביטחוני של ישראל. על רקע התנאים הקשים והמאתגרים האלה, ישראל היא דמוקרטיה שאכן יש מה לתקן בה - אבל היא דמוקרטיה שאפשר להתגאות בה. 

פרופ' אשר כהן הוא פרופסור חבר ומרצה במחלקה למדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן