אתגרים במגרש הביתי: בזכות הפעילות המדינית שבה הוא מצטיין, אולי יחזור הצבע ללחייו של נתניהו

אחרי תשעה חודשים, מהקשים ביותר שהיו לישראל ולראש ממשלתה אי־פעם, אמש יצא נתניהו לנסיעה בת שמונה ימים בארה"ב. אמנם בכוונתו לעבוד קשה, אבל אפשר לומר שזו גם תהיה נסיעת תענוגות כפולה.

הסיבה לכך היא שאף שאפשר היה להימנע מכך - נתניהו ואנשיו יישארו בניו יורק בשבת. באופן חסר תקדים, אחרי רומא, לונדון ופריז, שוב יהיה זה סוף שבוע שלו ושל אשתו בחו"ל, בתוך תשעה חודשים בלבד. נתניהו לא העז בעבר לנהוג באופן כה בזבזני ומנקר עיניים. אך מאחר שזו הפעם הרביעית ברצף - קשה להאמין שמדובר ב"שיקולי לו"ז".

שנית, כמו כל בני האדם, גם מנהיגים נהנים לברוח מהצרות המקומיות לחו"ל - במיוחד כשהצרות מונחות על כתפיהם. שם, בעולם הגדול, התקשורת המקומית לא מציקה, סדר היום מגוון יותר מהשגרה האפורה בארץ, וכשמדובר בנתניהו - יש גם לא מעט הערצה עולמית כלפיו. וגם, ההפגנות מתחת לחלון... ובכן, הפעם הללו דווקא ילוו אותו לתפוח הגדול. ראו הכיתוב "אל תאמינו לו" שכבר התנוסס מעל לבניין האו"ם.

שחקן משפיע

אך מעבר לכך, היציאה לארה"ב בהחלט פותחת עבור נתניהו שנה חדשה ומחזירה אותו למגרש הביתי. גם אם מעמדו נפגע בתקשורת הליברלית, נתניהו הוא שחקן משפיע בפוליטיקה האמריקנית, מעל ומעבר לכל פוליטיקאי ישראלי אחר, וכנראה גם יותר מרוב מנהיגי העולם.

הסיור שלו בארה"ב, השיחה המתוכננת עם הטייקון הפופולרי אילון מאסק, המפגשים עם ביידן, זלנסקי, ארדואן ומנהיגים אחרים, וכמובן הנאום באו"ם - מעמד החביב עליו במיוחד - צפויים להחזיר לנתניהו קצת צבע ללחיים, להשכיח במעט את הרפורמה המשפטית, לדחות בכמה ימים את סיבוכי חוק הגיוס ולדחוק לצד את הדרישות של בן גביר.

כשכל אלה נותרים בצד השני של העולם, נתניהו יכול לחזור לאלמנט שלו - האלמנט המדיני. הוא זה שיעמוד בלב שיחתו עם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן, המתוכננת ליום רביעי. קיומה של הפגישה מסיר מעל לנתניהו את כתם החרם בן עשרת החודשים שהטיל עליו הבית הלבן. מעבר לכך, ברור שהשניים יקדישו חלק נרחב משיחתם, בתוך החדר ומחוצה לו, לאפשרות של הסכם עם סעודיה. אמנם פריצת הדרך הזו נראית כרגע רחוקה ומרובת מכשולים - אבל עצם הדיבור עליה הוא טוב לשני הצדדים. ולא מן הנמנע שגם נושא הרפורמה המשפטית יעלה על הפרק.

האכזבה של זלנסקי

שיחה מורכבת יותר תהיה לנתניהו עם נשיא אוקראינה, וולודימיר זלנסקי, שצפוי להיות הדמות הבולטת והמחוזרת ביותר בעצרת האו"ם. בעוד המערב מחבק חיבוק הדוק את מנהיג המלחמה ברוסים - נתניהו שומר על ניטרליות הודית. כמו ראש ממשלת הודו מודי, גם הוא נמנע מלגנות את הפלישה לאוקראינה. זלנסקי הביע את אכזבתו מישראל לא פעם ולא פעמיים מאז פרוץ המלחמה, ולא מן הנמנע שיעשה זאת גם בשיחה מחר.

פגישה מסקרנת נוספת תהיה עם נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן. אף ששני האישים מכהנים בתפקידיהם כבר כשני עשורים - הם לא נפגשו מעולם, ולא במקרה. ארדואן ינק אנטישמיות עם חלב אמו, ורק אילוצים גיאו־פוליטיים כפו עליו לפני שנתיים את ההתפייסות עם ישראל, כך שעדיין יש להתייחס אליו בזהירות.

מעבר למנהיגים אלה, צפויות לנתניהו פגישות צד עם אישים נוספים. אחריהן תגיע ביום שישי גולת הכותרת - הנאום בעצרת האו"ם. בעבר, האתגרים המרכזיים שליוו את נתניהו במעמד הזה היו חיצוניים. הפעם ברור שדווקא ענייני פנים נמצאים במרכז סדר היום שלו, אם כי לא בטוח שהדבר יבוא לידי ביטוי בנאום.

כך או כך, אפשר להיות בטוחים שהוא ידבר על האיום האיראני, יביע שאיפה לשלום עם סעודיה ויצדיק את הרפורמה המשפטית. את המפגינים מחוץ לבניין האו"ם זה לא ישכנע.

צרפת, בריטניה וסין בחוץ

עצרת האו"ם ה־78 היא הראשונה שהארגון מקיים בהיקף מלא אחרי הקורונה. כן, אפילו בשנה שעברה עוד היו מגבלות נושנות בבניין הזכוכית. השנה מנהטן כבר מפוצצת מהגרים לא חוקיים שנהרו אליה, והיא תתמלא עוד יותר בפמליות שמציפות אותה כבר מהיום. אם אתם נקלעים לעיר השבוע, מומלץ להתנייד ברגל או ברכבת התחתית - ובשום אופן לא ברכב. אתם תיתקעו בפקקים בלתי אפשריים.

מתוך 195 ראשי מדינות יגיעו לעצרת 160. יבלטו בהיעדרם מנהיגי ארבע מחמש החברות הקבועות של מועצת הביטחון. מנהיגי צרפת, בריטניה, סין ורוסיה בחרו להישאר בבית, מה שמעלה תהיות עד כמה הם לוקחים ברצינות את הארגון שמתיימר לנהל את העולם.