נורמליזציה עם סעודיה? יעד חשוב, אך לא בכל מחיר

נרמול יחסי ירושלים-ריאד הוא אינטרס מובהק של וושינגטון והמערב • כך ארה"ב תרחיק את סעודיה מהציר הסיני-איראני-רוסי המתחזק ותזכה בנקודות שהיא זקוקה להן במאבק המתחולל כיום על הסדר העולמי החדש

ראש הממשלה נתניהו ויורש העצר הסעודי מוחמד בן סלמאן, צילום: אי.אף.פי

 "כאשר האש בוערת בחצר האחורית שלכם, קשה, אם לא בלתי אפשרי, לקדם הסכמי נורמליזציה נוספים, לרבות עם סעודיה", זהו המסר שוושינגטון העבירה לבכירים ישראלים, כך לפי דבריו של אנתוני בלינקן. בכנס המועצה ליחסי חוץ (CFR) בארצות הברית, תיאר מזכיר המדינה האמריקני את הניסיון לקדם נורמליזציה ישראלית-סעודית כ"מאתגר להפליא" וככזה שיש לו "סיכוי אמיתי".

אין להמעיט בהשפעה שיש למציאות הביטחונית ביו"ש על המגעים להרחבת הנורמליזציה. הרגישות לעמדות הציבור גבוהה. מנהיגים, ברוב המדינות, נמנעים מלצעוד בכיוון מנוגד  לדעת הקהל. התמונות המגיעות מיו"ש אינן מוסיפות אהדה לישראל, בלשון המעטה. הן מספקות תחמושת לתעמולה של גורמים אסלאמיסטיים, ארגונים פרו-פלשתיניים וכן של גופים אחרים העוינים את ישראל. כאשר הסנטימנט ברחוב שלילי ביחס לישראל, כולם נאלצים להוריד פרופיל עד יעבור זעם.

נתניהו חשף: "יורש העצר הסעודי בן סלמאן תרם להשגת הסכמי אברהם" (ארכיון) // מתוך פייסבוק

ואולם, נדמה שבלינקן מנצל את להיטותה של ישראל לנורמליזציה עם סעודיה כמנוף לחץ עליה בסוגיה הפלשתינית. עוד לפני ההסלמה בזירת יו"ש,  מאז עלייתו של ממשל ביידן לא נרשמו הישגים משמעותיים בתחום הנורמליזציה. בוושינגטון אמנם שידרו רצון גלוי להמשיך בתנופת ההסכמים, אך התוצאות היו דלות.

מעגל המדינות השותפות להסכמים לא התרחב, ההתקדמות ביחסים הייתה בעיקר בערוצים הבילטראליים שנסללו בתקופת הממשל הקודם, ומלבד "פסגת הנגב", שחשיבותה העיקרית הייתה בעצם קיומה, לא נרשמו יוזמות ופרויקטים אזרחיים משמעותיים בשותפות רחבה של מדינות ההסכם.

בלינקן. מנצל את הלהט של ישראל, צילום: אי.אף.פי

ההסכם לכינון היחסים עם סודאן לא הושלם ועתידו לוט בעננת מלחמת האזרחים שבינתיים הספיקה להתלהט שם. אפילו עם מרוקו, שהיחסים עמה התהדקו והתרחבו, לא חל השדרוג המדיני המיוחל לדרג של שגרירויות ולא התקיימו פגישות ישראליות רשמיות עם המלך.

האמת ניתנה להיאמר: ביחס לנורמליזציה, התנהלותה של ישראל אמנם מהווה שיקול בעמדת בית המלוכה בריאד, אך משקלו אינו מכריע. הממשל האמריקני ומדיניותו באזור תרמו הרבה יותר למציאות שנוצרה. היחלשותה של ארה"ב והתנהלותה במזרח התיכון, הן אשר דחקו את סעודיה לזרועות הממשל בסין ובפועל (גם אם ללא כוונה) החלישו את מומנטום ההתקרבות לישראל.

נתניהו וטראמפ בחתימת הסכמי אברהם (ארכיון), צילום: אי.אף.פי

נורמליזציה ביחסי ישראל-סעודיה היא כיום אינטרס מובהק של וושינגטון והמערב ולא רק של ירושלים וריאד. היא תרחיק את סעודיה מהציר הסיני-איראני-רוסי המתחזק ותעניק לארה"ב נקודות שהיא זקוקה להן בתחרות על הסדר העולמי החדש. טמון בה פוטנציאל להפוך את סעודיה למרכז לוגיסטי בינלאומי שיקשר בין אירופה, אפריקה ואסיה ויחולל מהפכה בסחר העולמי.

מבחינתה של ישראל, נורמליזציה עם ערב הסעודית היא יעד חשוב להשגה, אך לא בכל מחיר. ויתורים בסוגיות איראן, פשרות ביחס לתפוצה גרעינית במזרח התיכון וויתורים בעלי משמעות ביטחונית בזירה הפלשתינית - הם מחירים גבוהים מדי, גם בתמורה להישג כה משמעותי.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר