לא עניינם: הוויכוח על הרפורמה במערכת המשפט הוא ויכוח פנימי ישראלי וצריך להישאר כזה

צריך לקוות למען כולנו - תומכים ומתנגדים לרפורמה במערכת המשפט - שראש הממשלה, בנימין נתניהו, ידחה את ההתערבות המאוד לא שגרתית של מזכיר המדינה האמריקני אנתוני בלינקן, בעניין פנימי־ישראלי מובהק.

המילים הכי עדינות שניתן להתאים לסיטואציה הכה־חריגה הזאת, שלא לומר המבזה - התערבות אמריקנית בעניין פנימי ישראלי, שכלל אינו דומה לסוגיות כ"איראן", "הפלשתינים" או "ההתנחלויות" - הן: "זה לא עניינכם".

לא חייבים הפעם להשתמש בלשונו של מנחם בגין מ־1981, שהבהיר לשגריר האמריקני סם לואיס כי "ישראל אינה ישות של וסאלים משועבדים או רפובליקת בננות של ארה"ב". זה קרה אז, בעקבות הסנקציות והמחאות האמריקניות על חוק הגולן, שהרתיחו את בגין (בגין אף פרסם אז מילה במילה את פרטי שיחת הנזיפה שלו עם השגריר). ב־2023 מספיק לומר לאמריקנים שמדובר בעניין פנימי מובהק של מדינת ישראל.

הבדל תהומי

יתכן שיזכירו לנו, אולי במידה של צדק, את ה"התערבות" של נתניהו מ־2015, כשנסע לנאום בקונגרס נגד עמדתו של נשיא ארה"ב דאז ברק אובמה, בסוגיית הסכם הגרעין עם איראן. אלא שההבדל תהומי: ההסכם ההוא נגע ישירות לאפשרות שאיראן תשיג נשק גרעיני שיופנה נגד ישראל, עניין שנוגע באופן מובהק לביטחון הלאומי שלנו.

האירוע הפעם אחר: כיצד בדיוק נוגעת הרפורמה המשפטית בישראל לביטחון הלאומי של ארה"ב? או אפילו לאינטרס ליבתי אחר שלה? מדוע זה עניינה? גם אם החיבור בין ארה"ב לישראל מושתת לא רק על אינטרסים אלא גם על ערכים דמוקרטיים, כפי שציין בלינקן, ישראל, אפילו עם הרפורמה, אינה חדלה להיות דמוקרטיה. גם בארה"ב אמורים להבין זאת, אלא אם כן הזמין מישהו ממתנגדי הרפורמה התערבות אמריקנית בסוגיה.

ובכל מקרה: התקדים הזה, של "ערכים דמוקרטיים משותפים" כבסיס להתערבות אמריקנית, הוא תקדים מסוכן. היום זו הרפורמה, מחר זו התערבות בפסקי דין מחמירים של שופטים ששולחים לכלא טרוריסטים, שעל פי "הערכים הדמוקרטיים המשותפים" הם בכלל לוחמי חופש ודמוקרטיה, ומחרתיים זו התערבות בחקיקה דתית או חילונית בסוגיות שנוגעת ליחסי חרדים וחילונים בארץ שאינה מתיישבת עם "הערכים הדמוקרטיים המשותפים".

הוויכוח על הרפורמה במערכת המשפט הוא ויכוח פנימי ישראלי וצריך להישאר כזה. האמירה הזאת צריכה להישמע מראש הממשלה לא רק בחדרי חדרים, אלא גם כלפי חוץ. השרה אורית סטרוק טענה אתמול בצדק שישראל אינה זקוקה לשיעור בדמוקרטיה מארה"ב. אם היתה נימוסית מעט פחות, היא היתה מציינת ששיעורים דומים אינם ניתנים על ידי ארה"ב למדינות אחרות במזרח התיכון, שלארה"ב אינטרס מובהק בקשרים עימן, מדינות שדווקא זקוקות לשיעור בדמוקרטיה.

לפעמים, למרות התלות בארה"ב, הביטחונית ובמידה רבה גם הכלכלית, צריך לדעת לשרטט גבולות גם מול הגדולה שבידידותינו. הרגע שבו בלינקן התערב בסוגיית הרפורמה המשפטית היה רגע כזה, וזאת מבלי להתייחס כלל לגופה של המחלוקת הפנימית בתוכנו.