הרבה רגעים מרגשים עברו על נשיא המדינה יצחק הרצוג בשני הימים שעשה בבריסל, הבירה הבלתי רשמית של האיחוד האירופי. הוא המשיך את מורשת אביו הנשיא וסבו הרב הראשי, ולרגל יום השואה הבינלאומי ייצג בכבוד את עניינו של העם היהודי.
הוא נאם בעברית בפרלמנט של האיחוד האירופי, קרא בו את תפילת "אל מלא רחמים", חנך את ציור "הפליט" בכניסה לבניין, "כך שכל מי שנכנס לכאן יראה אותו", לא חסך מהאירופאים אחריות על העבר, וקרא להם לפעול בהווה נגד איראן ונגד חזרתה של האנטישמיות באירופה. הוא רשם היסטוריה קטנה כישראלי הבכיר ביותר שביקר אי־פעם בנאט"ו - עוד סימן להתחזקות מעמדה של ישראל. הרצוג אולי אינו כריזמטי, אך המילים שלו היו מדויקות וקולעות.
בנאומו אמר הרצוג: "ערכי החירות, השוויון, הצדק והשלום, המשותפים לאירופה ולישראל, הם ערכי היסוד החקוקים בהכרזת העצמאות של מדינת ישראל, ועליהם נשמור ונגן בכל מחיר".
ובכל זאת, הרגעים שנגעו ללב במיוחד היו במפגשים עם הקהילה היהודית. 10,000 יהודים חיים בבריסל. קשה לתפוס עד כמה האווירה עוינת כלפיהם וכלפי ישראל. שגרירות ישראל מקבלת כדבר שבשגרה מכתבי נאצה, לעיתים אפילו מילדים. ארגונים כאלה ואחרים מכריזים על חרמות נגד ישראל חדשות לבקרים, וסטודנטים יהודים מסתירים את זהותם מחשש שייפגעו.
שנאה עתיקה ורצחנית
כאן, במרכז העצבים של האיחוד האירופי, זה שמנהיגיו התחייבו גם אתמול בפני הרצוג "לעולם לא עוד" וש"אנטישמיות היא אנטי־אירופיות"; שמטיף מוסר על שלום וליברליזם, ומשנע לשם מיליוני יורו לארגוני חברה אזרחית - מתחת לאפו של המוסד הנאור והעשיר הזה בוערת אותה שנאה עתיקה ורצחנית כלפי היהודים. באווירה המקפיאה הזו, החיבוק החם של הרצוג העלה סומק בלחייהם של בני הקהילה.
צמרת נאט"ו ביקשה מהנשיא כי הממשלה החדשה בישראל תבחן מחדש את אופי הסיוע שהיא מעניקה לאוקראינה. "יש הערכה לסיוע הישראלי, ציפייה שתסייע יותר אבל הבנה לנסיבות שמונעות, ההבנה שאיראן־רוסיה־אוקראינה הפכה לנושא מרכזי", אמר הנשיא.
הוא הוסיף כי הוא "מזיז את כל גרמי השמיים לכך שאיראן לא תהיה שותפה לשום מו"מ והיא אויב של אירופה.בתשובה לשאלת ישראל היום האם האירופים מצפים שהסיוע יהיה בעל אופי מלחמתי אמר הרצוג: "יש הבנה גדולה למה שישראל עושה בצד ההומניטרי ומבינים כמה זה חשוב לחוסן הנפשי ולתשתיות האזרחיות שבהן ישראל מסייעת. הבקשה של נאט"ו היתה לראות מה אפשר עוד לסייע במסגרת המגבלות".
