הזדמנות שלא תחזור: דווקא עכשיו המערב צריך לתמוך במחאה באיראן כאקט מוסרי ופוליטי

מידי שנה בימי עצרת האו"ם, איראנים גולים מפגינים בניו יורק נגד משטר האייתולות. השנה, כך ראיתי בעיני, ההפגנות היו רבות יותר ונראה שגם מאורגנות יותר. אפודים צהובים, בובות מושקעות, שלטים נייחים ומתניידים על גבי משאיות ברחבי מנהטן נגד המשטר.

הצבתו של רוצח ההמונים, איברהים ראיסי בתפקיד הנשיא האיראני, בדרך דמוקרטית עוד פחות מאשר בעבר, מתסיסה את הרוחות בקרב האיראניים שבמדינה ושמחוצה לה. אגב, לפחות בניו יורק הם עוד לא החזיקו את תמונותיה של מאסה אמיני, כלומר המחאה הוכנה מראש. מותה של הצעירה הוא הניצוץ שהצית את אדי הדלק שממילא היו באוויר.
ברגע הקריטי הזה בהיסטוריה, חלה חובה על כל שוחר דמוקרטיה בעולם, על כל מי שבעד זכויות האדם, על כל מי שדוגל בחירות ועל כל מי שמאמין בשלום, לתמוך תמיכה חזקה, חד משמעית ונחרצת בהתקוממות האיראניים. ולא רק תמיכה מוראלית, אלא גם מעשית.

אם השלטונות כיבו את האינטרנט, ארה"ב, ישראל ויתר הדמוקרטיות, צריכות להבריח במהירות ובכל דרך אפשרית למוחים אמצעי תקשורת אחרים. צריך להעביר גם תקציבים וכל מרכיב אחר שיכול לסייע. עוד קודם לכן, המערב מוכרח כבר עכשיו לספק תמיכה מורלית פומבית למפגינים ולהבהיר להם, כי כשם שהאוקראינים דחו בצדק את הכיבוש הרוסי, כך המאבק של העם האיראני בשלטון המדכא שרודה בו הוא צו השעה.

תמיכה במחאה היא לא רק המעשה המוסרי אלא גם המהלך הפוליטי הנכון. דווקא בעת הזו, כאשר ברור לכל העולם שאין הסכם גרעין באופק, הפלת המשטר באמצעות התנגדות עממית, היא המסלול הכי פחות מסוכן לבלימת התוקפנות האיראנית, הן בנוגע ליצוא הטרור, הן באשר לתכנית הגרעין.

אמנם איראנים רבים ישלמו בחייהם בדרך, אך הניסיון ההיסטורי מלמד שמשטרים דיקטטוריים פריכים הרבה יותר מכפי שנראה כלפי חוץ. ברגע שתזוז אבן אחת בחומה, היא תקרוס. בכל מקרה, מוטב לפרק את המשטר עכשיו, בטרם התגרען, מאשר אחר כך כשמאזן האימה יהיה נורא עשרות מונים.

המהומות הנוכחיות באיראן מזכירות את גל המחאה שפרץ ב־2009, אשר ארה"ב של אובמה בחרה להביט בו מן הצד. הייתה זו טעות קשה. כעת, בפני מי שהיה סגנו של אובמה, הנשיא הנוכחי ג'ו ביידן, נפתח ביממות הקרובות חלון הזדמנויות היסטורי. במאמץ לא גדול יחסית, ובלי הפעלת כוח ביידן והמערב יכולים להסיר איום על השלום העולמי, ולשחרר אומה חשובה מעולו של משטר דורסני.

עם קמצוץ אומץ ומאמץ, בראש השנה הבא משטר האייתולות כבר יהיה בפח האשפה של ההיסטוריה.