מוסקבה מחזקת את קלפיה מול ירושלים

האמירה של שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב בדבר הצורך בקבלת אישור של מועצת הביטחון של האו"ם לריבונות ישראלית על רמת הגולן חשובה יותר במה שאין בה, מאשר במה שיש בה. חשוב לציין שתוכן הדברים של לברוב אינו עומד במבחן המשפט הבינלאומי ולא תואם את תקדימי העבר.

סיפוחי טריטוריות בעבר התרחשו מבלי שמועצת הביטחון נתנה את ברכתה. לעיתים הדבר בוצע בהסכמה בין שני הצדדים, מוסר השטח ומקבל השטח, כפי שקרה בהעברת איי טיראן ממצרים לסעודיה, ולעיתים באמצעות סיפוח חד־צדדי, כפי שעשתה רוסיה עצמה כשכבשה בפועל את חצי האי האוקראיני קרים וסיפחה אותו.

בכל התקדימים אף אחד לא ביקש את הסכמת מועצת הביטחון. גם ישראל אינה נזקקת לגושפנקא של מדינות אחרות. מאז שממשלת מנחם בגין החילה את החוק הישראלי על רמת הגולן, חבל ארץ זה הפך לחלק ממדינת ישראל לעד. ההכרה של ממשלות זרות במציאות הזאת תגיע במוקדם או במאוחר ותהיה צעד מבורך, אך גם כיום סיפוח הגולן לישראל הוא מעשה עשוי. עם ישראל חזר אל רמת הגולן, כדי להישאר בה לתמיד.

ההתבטאות של לברוב מפתיעה דווקא במה שאין בה. שר החוץ הרוסי לא העלה על דעתו להזכיר את סוריה ואת המשטר השולט בה. מבחינתו, כדי שישראל תבטיח את שליטתה בגולן עליה לחפש את הסכמת המעצמות הגדולות, כלומר חמש החברות הקבועות במועצת הביטחון ובהן רוסיה, והעמדה של אסד בסוגיה פשוט לא רלוונטית. זה יותר מרמז מצד הקרמלין, ואולי אפשר לראות בכך הזמנה לפתוח בשיח בין ישראל לרוסיה על תנאי ההכרה הרוסית ברמת הגולן הישראלית.

האמירה של לברוב באה על רקע משבר מלאכותי שרוסיה יזמה כדי לגבש עם ישראל הבנות חדשות באשר למתרחש בזירה הסורית. הרוסים מבינים שההכרה האמריקנית בגולן הישראלי בוא תבוא ולא מתכוונים להעניק את ההכרה הרוסית בלא תמורה. בקרמלין לא מאמינים בארוחות חינם - וינסו לסחוט מישראל אי אילו ויתורים בכל הקשור לפעילותה בסוריה.