"ביירון" הוכיחה: הגשם כבר לא מציל את הצפון - והמהלך הזה לא סובל דיחוי

שנתהבצורתהאחרונה הייתה החמורה שנרשמה בתולדות ישראל ואין כל ודאות שהשנים הבאות תהיינה טובות יותר. אנחנו כבר לקראת סוף חודש דצמבר וכמויות המים בנחלי הצפון עדיין במגמת שפל היסטורי. לפי מדידות השירות ההידרולוגי במעיין הדן נמשכת השפיעה הנמוכה, מתחת לשני מ"ק לשנייה (פחות מ-35 אחוז מהממוצע), והסיכון למשבר נוסף בקיץ הקרוב גבוה.

המשמעות היא קושי גובר לספק מים לחקלאות בגליל העליון וברמת הגולן והמשך פגיעה בנחלי הצפון. במציאות הזו אי אפשר להמשיך לנהל את משק המים באגן הכנרת כאילו מדובר באירוע זמני, נדרשת החלטה אסטרטגית ברורה: חיבור ישיר של מעלה כנרת למערכת המים הארצית, לצד הקמת המאגרים המתוכננים בעמק החולה.

סופת "ביירון", אירוע החורף האחרון, המחישה היטב את עומק הבעיה: סופת גשם משמעותית שגרמה לשיטפונות משמעותיים במישור החוף ובדרום בעוד שבצפון-מזרח הארץ - החרמון, רמת הגולן ועמק החולה - נרשם מיעוט משקעים. שינויי האקלים באזורנו מתבטאים יותר ויותר באירועי גשם קיצוניים, קצרים ומקומיים, בעיקר לאורך מישור החוף, הגורמים להצפות באזורים המבונים. מנגד, מגמות רב שנתיות מצביעות על ירידה במספר ימי הגשם, הפסקות ארוכות בין אירועי הגשם ופחיתה בכמות המשקעים, במיוחד באגן הכנרת.

התוצאה הישירה היא ירידה מתמשכת במילוי החוזר של מקורות המים, פגיעה באוגר מי התהום באגנים הצפוניים, ירידה בשפיעת המעיינות וצמצום הזרימות בנחלי הצפון. המשמעות היא ברורה - אי אפשר לבנות על "חורף טוב" שיציל את המצב. אנו חיים בתקופה של חוסר ודאות אקלימית, שבה הגשמים אינם יורדים בכמות, בתזמון ובמיקום הנדרשים.

כל עוד נמשך המצב הנוכחי וההתנהלות היא של "עסקים כרגיל" - הטבע, החקלאות והתיירות ימשיכו לשלם את המחיר. המערכות האקולוגיות בנחלים מושפעות ישירות מירידה בזרימות, ספיקות קיץ אפסיות, פגיעה קשה בבתי הגידול ובמגוון הביולוגי וסיכון ממשי לשינוי אופיים של נחלי הצפון, כפי שאנחנו מכירים אותם כנחלים עשירים, זורמים ושוצפים.

גם החקלאות בצפון, הנשענת בעיקר על מים טבעיים ממעיינות ונחלים, נאלצת להתמודד עם אי ודאות, חוסר יציבות ומחסור בהספקת המים שלהם, כמו גם השלכות כלכליות כבדות על המשקים החקלאיים, שמתאוששים לאחר שנתיים של עבודה תחת אש. פגיעה זו אינה מקומית בלבד - היא משליכה על ביטחון המזון של ישראל ועל היכולת לשמור על חקלאות פעילה ומרחב כפרי מתפקד.

לא פחות מכך, נפגעת התיירות, אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של הצפון. נחלים זורמים אינם רק ערך טבע, הם תשתית כלכלית לפעילות פנאי ונופש: קיאקים, טיולי מים, מסלולי הליכה ועסקים קטנים הנשענים על עונת הקיץ. כאשר ספיקות הנחלים בשפל, מסלולי הקיאקים נסגרים או מתקצרים, אתרי רחצה נפגעים ופחות מבקרים מגיעים לצפון. זהו נזק כלכלי מתמשך לאזור שממילא מתמודד עם אתגרי פריפריה, ביטחון ושיקום לאחר מלחמה.

הפתרון ברור: חיבור ישיר של מעלה כנרת למערכת המים הארצית. זה אינו עוד פרויקט תשתית, אלא מהלך חשוב לחוסן לאומי. חיבור ישיר למעלה האגן, למרכז עמק החולה, יאפשר אספקת מים בשנות בצורת, איגום המים במאגרים אזוריים בחורף ואספקתם בקיץ, גמישות תפעולית בניהול משק המים האזורי והפחתת הקונפליקט בין צורכי הטבע והחקלאות. במקביל, חייבים לפעול באופן מיידי וללא גרירת רגליים להקמת מאגרי המים בעמק החולה שמעבר לשיפור אספקת המים לחקלאות בעונת ההשקיה, יאפשרו את שחרור מעיינות הדופן.

כאן האחריות עוברת למקבלי ההחלטות. חיבור ישיר של מעלה כנרת אינו עניין תכנוני שאפשר לדחות לעשורים הבאים, אלא החלטה ניהולית הנדרשת כאן ועכשיו. החלופות כבר נדונו, הדיונים התקיימו והמחיר של דחייה כבר ברור יותר מתמיד. זהו רגע מבחן למשק המים: מעבר מניהול משברים נקודתיים לבניית חוסן ארוך טווח. אם מדינת ישראל רוצה לראות את נחלי הצפון חיים וזורמים, חקלאות יציבה ותיירות משגשגת, עליה לפעול עכשיו. החיבור הישיר של מעלה כנרת והקמת המאגרים האזוריים אינם מותרות, הם תנאי הכרחי לעתיד הצפון ולעתיד של כולנו.

הכותבת היא מנהלת תחום נחלים בחברה להגנת הטבע