המשבר הכלכלי הבא של ישראל יתחיל במדבר

במשך שנים נטינו להתייחס לבעיית המדבור כאל עניין סביבתי שולי, תוצאה כמעט טבעית של שינוי האקלים. אדמה מתייבשת, צמחייה נעלמת, השטח נעשה קודר יותר - תמונה שמרגישה רחוקה מהיום-יום של מרבית הישראלים. אך המציאות מוכיחה אחרת: המדבור אינו עוד תופעת טבע, אלא תהליך עמוק שמערער את היציבות הכלכלית, החברתית והאסטרטגית של ישראל.

בנגב, בערבה ובגבולות המדבר כבר אפשר להבחין במגמה ברורה. הקרקע מאבדת את פוריותה, היבולים נחלשים, ומגדלים נדרשים להשקיע משאבים הולכים וגדלים כדי לשמר תפוקה שהייתה בעבר מובנת מאליה. המדבור פוגע לא רק בפרנסתם של החקלאים, אלא גם בביטחון התזונתי של המדינה. ככל שהייצור המקומי מצטמצם, התלות בייבוא מזון גדלה, והמשק הישראלי חשוף יותר לתנודות מחירים ולמשברים בינלאומיים. תהליך שקט זה עלול להפוך בכל רגע לגל של יוקר מחיה המשפיע על כל משפחה.

כאשר קרקע מידלדלת, ההשלכות חורגות מגבולות השדה או החממה. חקלאים מאבדים יציבות כלכלית, יישובים נחלשים, צעירים עוזבים את הפריפריה, והערים סופגות עומסים חדשים. המארג החברתי של אזורים שלמים משתנה, והתוצאה היא פערים עמוקים יותר בין מרכז לפריפריה

אבל האדמה עצמה היא רק סמן, ולא שורש הבעיה. כאשר קרקע מידלדלת, ההשלכות חורגות מגבולות השדה או החממה. חקלאים מאבדים יציבות כלכלית, יישובים נחלשים, צעירים עוזבים את הפריפריה, והערים סופגות עומסים חדשים. המארג החברתי של אזורים שלמים משתנה, והתוצאה היא פערים עמוקים יותר בין מרכז לפריפריה. ברחבי העולם כבר ידוע שמדבור מייצר לחץ חברתי, תזוזות אוכלוסייה ואף אי־יציבות פוליטית והקשר הזה מתחיל להופיע גם אצלנו.

למרות זאת, חשוב לזכור שהמדבור איננו גזרה משמים. בעשור האחרון התפתחו טכנולוגיות שמאפשרות לא רק להאט את התהליך, אלא גם להפוך אותו. חדשנות בתחום טיפוח הזרעים מציעה זנים עמידים ליובש המסוגלים להסתגל לתנאי קיצון. חקלאות מדויקת המבוססת על חיישנים, מערכות ניטור ורחפנים מאפשרת שימוש יעיל ביותר במשאבים, כל טיפה של מים וכל גרגיר של דשן מופנים בדיוק למקום הנכון. שיטות שיקום קרקע באמצעות צמחייה בעלת שורשים עמוקים מחזירות חומר אורגני לאדמה, משפרות את המבנה שלה ומקדמות חזרה של בעלי חיים ומיקרואורגניזמים חיוניים. גם ניהול מים חכם, לרבות שימוש במים מותפלים וממוחזרים, מאפשר להתמודד עם מציאות שבה המשאב היקר ביותר באזורנו הוא גם המוגבל ביותר.

הטכנולוגיה קיימת, ולעיתים אף מובלת על ידי חברות ישראליות. אך ללא מדיניות לאומית ברורה, היא אינה יכולה להספיק. התמודדות מדבור דורשת מבט אסטרטגי לטווח ארוך, כזה שמבין שהקרקע אינה רק נוף, אלא תשתית קיומית. נדרשת מדיניות שמשלבת תכנון קרקע אחראי, תמיכה ממשלתית בחקלאות דרומית, חינוך סביבתי שייטמע מגיל צעיר, והכרה בכך שהשממה המתקדמת אינה רק עניין של אקולוגים או חוקרי אקלים, אלא של כלכלנים, אנשי ביטחון, מחנכים ומקבלי החלטות.

ישראל היא מדינה קטנה, מוקפת מדבריות, שמתמודדת עם משקעים מעטים ומשאבי טבע מוגבלים. דווקא משום כך, ההתמודדות עם המדבור איננה עניין שולי, אלא אתגר לאומי. הקרקע הפורייה שאנו מאבדים היום היא משאב שלא ניתן יהיה להשיבו בקלות מחר. כל עיכוב בתגובה מתגלגל לשנים של תיקון מורכב.

המדבור אינו תהליך מהיר. הוא מתקדם לאט, כמעט בלתי מורגש, ולכן קל להדחיק אותו. אבל הוא מתרחש כאן ועכשיו, ובכל שנה מעמיק את אחיזתו. שאלת המפתח אינה האם המדבר מתקדם, אלא האם החברה הישראלית תבחר לעצור אותו בזמן. בתוך כל הסדקים והאדמה המאפירה מסתתרת קריאת אזהרה ברורה: יש הזדמנות לתקן, אך היא הולכת ומצטמצמת.

הכותבת היא מומחית לביולוגיה מולקולרית ו-R&D Crop portfolio Lead בחברת הזרע