החינוך בישראל טוב עשרות מונים מהתדמית שדבקה בו
הנחת היסוד שהורגלנו אליה ביותר מדי שנים היא חזרה רוטינית על קיטורים קבועים כנגד מערכות קבועות • אחרי שפגשתי מורות ומורים בימי ההיערכות, הבנתי שהדעה הקדומה רחוקה מהמציאות: "הכי קל לחבוט במערכת שגם ככה חבוטה"
זו אינה קביעה אמפירית או דעה מוסמכת אלא רק סיפור דברים והמיית לב. בימים כאלה אנשים כמוני שאומנותם בפיהם מוצאים את עצמם עומדים מול עובדי הוראה במסגרת מה שמכונה "ימי היערכות".
אין לי דבר וחצי דבר שאני יכול ללמד את המורות והמורים בישראל. אני בא כדי להצחיק אותם או כדי להסיח את דעתם ממי שכן מלמד אותם. ביקרתי השבוע בשני בתי ספר, בלי שמות, ובשניהם, גם בדרכא בגין גדרה וגם באורט שפירא כפר סבא, חוויתי אותה חוויה שלשמה אני מקדיש את הדברים האלה, במטרה להתנצל.
בשני המקרים גיליתי בחדווה ובאהבה קהל מורות ומורים משובח, חכם ואינטליגנטי, פתוח, סקרן ומתמסר, ומעל הכל: עולץ, ספונטני ובעל חוש הומור. אמן בתחום הסטנד־אפ מגלה מייד מי יושב מולו. מייד זה אומר תוך שתי דקות.
יש לי אפילו "בדיחות מבחן" כאלה, שאני זורק אותן בהתחלה רק כדי להבין עם מי יש לי עסק. ואלה היו קהלים מפוארים, האמינו לי. ואפילו אמרתי להם, בשני המקרים: יואו, איזה כיף פה, זה בכלל לא מרגיש כמו חדר מורים. וכולם צחקו והבינו את המחמאה, אבל על זה בדיוק אני חש צורך להתנצל. לא רק בשמי, אלא בשם כל מי שהוא לא מורה ולא רק בפניהם, אלא בפני כל המורים.
כולם סתם מייללים
וההתנצלות היא על הנחת היסוד הזו שהגעתי איתה מהבית ושעליה מושתתת ההפתעה והבדיחה. הנחת היסוד שהורגלנו אליה ביותר מדי שנים של חזרה רוטינית על קיטורים קבועים כנגד מערכות קבועות. תשאלו כל אזרח בכל גיל מה מצב מערכת החינוך והוא יענה מייד שבכי רע. הוא גם יסביר שזה קשור לאיכות המורים ולגובה השכר.
אמירות שליליות אוטומטיות על מערכות שלטון הן דבר מקובל והן קשורות בדרך כלל לפוזיציה פוליטית - במקרה הזה לא. מנעורינו חונכנו להאמין שמערכת החינוך שחוקה ובעייתית ופעם בכמה שנים מתראיין איזה גאון ששב ומסביר למה זה ממש מדויק ומה הוא היה עושה אילו רק היו נותנים לו לנהל וחינוך הוא בנפשנו וזו מערכת קריטית וכו' וכו' ובלה בלה בלה.
והאמת הפשוטה היא שזה לא נכון. יתרה מכך: שלאף אחד אין מושג מהחיים שלו, וכולם סתם מייללים כי זה המנהג. וגם הורים לתלמידים במסגרות החינוך יש להם טענות, זה לגיטימי וצודק אבל אולי נקודתי ולאו דווקא מערכתי, והמערכת טובה עשרות מונים מהתדמית שדבקה בה.
הלכתי וראיתי במו עיניי
תשאלו: וכל התורה הזו משתי פגישות אקראיות? והתשובה היא: בוודאי. נטל ההוכחה הוא לא על המקלסים אלא על המבקרים. הכי קל לחבוט במערכת שממילא היא חבוטה. אל תאמינו לכל קיטור שכתוב בעיתון. כמה טוב שהלכתי וראיתי במו עיניי. ושוב אני מתנצל בפני המורות והמורים הנפלאים בישראל על הדעה הקדומה שלנו ועל הנחת היסוד השגויה מיסודה, ומאחל להם ולתלמידיהם שנת לימודים מוצלחת.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו