במהלך ועידת החינוך הממלכתי-עברי, התארח חבר הכנסת מיכאל ביטון (מפלגת המחנה הממלכתי, לשעבר שר במשרד הביטחון וראש מועצת ירוחם) לראיון סוער ומרתק על פערים חברתיים, זהות וחינוך בעידן הטכנולוגי. ביטון, שהגיע לוועידה כשהוא על מדים היישר משירות מילואים, נשאל תחילה על חזרתו לצבא והשיב בגילוי לב: ״למה חזרתי לצבא? כדי שהבן שלי, לילדים הקטנים והבן הסטודנט, יעשו פחות מילואים. זו הסיבה שהקמנו את האוגדה הזאת״.
המראיין ביקש לבחון את שאיפותיו הפוליטיות ושאל האם הוא רוצה לכהן כשר החינוך הבא של מדינת ישראל. ביטון השיב ללא היסוס: ״אין שום בעיה, מחר אני בא לתפקיד. בשבילי זה יהיה חלום לעשות אותו, אבל אני רוצה לגעת בנקודה החשובה ביותר... המועצה לזרם הממלכתי עשתה בג"ץ על חוסר השוויון בתקציבים בין החמ"ד לממלכתי ובג"ץ צדק. אבל אני, כראש עיר, עשיתי בג"ץ נגד המדינה יחד עם חילי טרופר, ועשינו את 'צעדת השוויון' – למה אין שוויון הזדמנויות בחינוך? הבג"ץ שלנו לא התפרסם כי הוא עסק בעניים, בחלשים ביותר״.
מיכאל ביטון מדבר בוועידת המחויבות לחינוך ממלכתי-עברי
״ירוחם לא צריכה להתחנן לתורמים״
ביטון הציג תמונת מצב מקוממת על הפערים הסמויים בתוך החינוך הממלכתי עצמו, הנובעים מהיכולת הכלכלית של הרשויות המקומיות: ״למה ילד בירוחם יקבל מהעירייה אלף או אלפיים שקל וצריך ללכת להביא תורמים מיליונרים, בעוד עירייה אחרת שיש לה ארנונה עסקית יכולה פשוט להכפיל את התקציב לכל ילד? יש פערים אדירים בממלכתי, ומי שלא יילחם על בית הספר הממלכתי דל המשאבים, שנמצא בעירייה שאין לה ארנונה עסקית ולא יכולה לשמן אותו – לא יביא שום תיקון למערכת״.
כשנשאל כיצד יתמודד עם המצב כשר חינוך והאם יפתח במלחמה מול משרד האוצר, השיב: ״לא נלחם. אנחנו נתקצב תקצוב דיפרנציאלי. במחלות קשות לא מטפלים ביומיים, זה תהליך של חמש עד עשר שנים שבו תוכל להגיע להשוואת תקציב בין כל הילדים בישראל. הנוסחה תצטרך לכלול בחישוב גם את הכסף העירוני שמשולם לבית הספר מתוך העושר המוניציפלי – עסקים, בסיסי צבא, משרדי ממשלה, תיירות ובנקאות. המצב שבו עירייה חזקה מכפילה את תקציב הילד מהמשאבים האלה הוא פשוט לא הגיוני״.
החזון: "ארבע שפות ובינה מלאכותית״
בהתייחסו לשאלה איזה מטען תרבותי וזהותי חסר כיום בחינוך הממלכתי, הציג ביטון תפיסה חדשנית המותאמת לעידן הדיגיטלי וה-AI: ״אני חושב על חינוך בצורה קצת שונה. אנחנו דור שנולד למהפכת האינטרנט והעולם השתנה לחלוטין. מה שצריך ללמוד בבית ספר זה קודם כל להיות בן אדם סביר – איך להתנהג בתוך קבוצה, להתחלק, לתת ולהתנדב. הדבר השני הוא שפות: ללמוד עברית מצוינת על כל גווניה – לנאום, לדבר עברית תנ״כית, תלמודית, ישראלית וספרותית. אחרי זה ערבית – פעם כולנו למדנו ערבית וצריך שכולם ילמדו. אנגלית – כי מי שלא יודע אנגלית בעולם הגלובלי נשאר מחוץ למשחק. והשפה הרביעית היא עולם המחשבים – תכנות בסיסי, קודמאנקי ובינה מלאכותית. ללמוד איך ללמוד לבד באינטרנט ולא לבזבז את הזמן״.
הוא מתח ביקורת חריפה על עלויות החינוך הבלתי פורמלי, שלדבריו הפך לנחלתם של עשירים בלבד: ״היום להיות בתנועת נוער עולה 2,000 עד 3,000 שקל לילד. כשאני הייתי ילד זה עלה 200 שקל או שלא ביקשו כסף בכלל. התקציב הבלתי פורמלי לא ממומן וצריך להכניס אותו לתוך כותלי בית הספר. בחזון שלי בית הספר הוא חגיגה – יש בו סנאדות של הצופים, חדר רובוטיקה, מייקרספייס, חדר בישול ומגרשי מוזיקה ואמנות. הזכות לתוכן העשרה צריכה להיות חלק אינטגרלי מיום הלימודים ובחינם״.
״הגנים שלנו היו דתיים וחילוניים יחד״
לסיום, נשאל ח״כ ביטון האם הרעיונות של הזרם הממלכתי והליברלי יכולים לחצות מגזרים ולהתקבל גם בפריפריה כמו ירוחם, נוכח החשדנות הפוליטית הנוקשה כיום. ביטון דחה את הספקות לחלוטין: ״למה יש לך ספקות לגבי האנשים של ירוחם? רוב שנותיה של ירוחם הזרם הכי גדול בה היה הממלכתי. דתיים, מסורתיים וחילוניים למדו יחד באותם בתי ספר״.
הוא חתם בקריאה למועצה לחינוך ממלכתי לאמץ מודל מכיל ומשלב: ״אם הייתי יכול לתת עצה למועצה, הייתי מציע לחבק את הזרם המשלב ולומר לכולם – בואו נלמד יחד. אצלי בירוחם הורים זייפו רישום לגנים כדי לייצר הפרדות. אמרתי להם 'אתם מרמים אותי, נגמר הסיפור'. איחדתי את המסלולים והגנים שלנו הפכו לדתיים וחילוניים יחד. זה לא הפריע לאף אחד, והוכיח שאפשר לחיות וללמוד בשותפות אמיתית״.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו