"גם הנוער שמרביץ הוא נוער מדהים. הסביבה האלימה משפיעה"

תופעת האלימות בקרב בני נוער מדאיגה יותר ויותר אנשים - מבוגרים ובני נוער כאחד. לאור עלייה בתדירות של קטטות, תגרות ואפילו מקרי רצח מזעזעים, כמו זה של ימנו זלקה ביום העצמאות האחרון, קשה שלא לחשוב שמשהו השתבש קשות בחינוך הדור הצעיר. האם אפשר להציל את תמימות הצעירים בישראל?

"כל יום היו פה מכות"

“כל מה שקרה בשש שנים האחרונות - הקורונה, המלחמות, משברים פוליטיים - הם לא עוזרים לנו", אומר רואי דגן בן ה-17 מחדרה. “הנוער ממש יושב על קוצים. כל דבר קטן יכול להתחיל איזשהו ויכוח, ולהידרדר לפיצוץ".

הדבר גורם לבני נוער רבים להרגיש לא בטוחים - גם ברחובות וגם בבית הספר. “היתה תקופה, שנה שעברה, כל יום רבו פה מכות. היו כל מיני מכות עם דקירות ואמבולנסים. זה מוגזם", מספר איתמר רון בן ה-15 מבאר שבע. "אני מפחדת ללכת ברחוב בלילה, ברוב הרחובות", מוסיפה יובל דגני בת ה-18 מחיפה. עבדאללה אנור סייף בן ה-16 מערערה מאיר זווית כואבת במיוחד: “כל בוקר אני שומע ‘נרצח איקס’, מרגיש פחד לצאת מהבית".

לדברי הצעירים, הבעיה אינה רק הלחץ הכללי במדינה, אלא גם הכשל של המבוגרים בארץ לתת מענה או תחושת ביטחון. “אם ילד מרגיש שהוא יכול ללכת מכות ברחוב ולהרביץ לאיזה ילד שעובר מולו ולא תמיד תגיע משטרה - אז יש יותר סיכוי שהוא יילך וירביץ לילד ברחוב", אומרת דגני. “כשעוד ועוד מהסביבה מתחילה להיות אלימה ופוגענית - זה משפיע גם עליך", אומרת מיקה שלומוביץ’ בת ה-16 מראשון לציון, ברמז לגבי ההתנהגות של המבוגרים, שגם היא לעתים קרובות מהווה דוגמה רעה. סייף מאשים: “אין משטרה, אנשים עושים מה שבא להם, איך שבא להם, מתי שבא להם".

"אנחנו רוצים לעצור את המקרה הבא"

בני הנוער מדגישים כי הצעירים האלימים יכולים להיות בו-בזמן חבר’ה מעולים, וגם לחזור למוטב בהנחיה נכונה: "בכיתה ז’ גם אני הייתי מאלה שעשו את זה. הפצתי תמונות של ילד מהכיתה שלי”, מודה רון. "אחרי זה דיברו איתי על זה והפסקתי. אני כמובן מצטער על כל רגע שעשיתי את זה". הוא ממשיך: “גם הנוער שמרביץ הוא נוער מדהים - (הם) פשוט קצת בחרדה עכשיו, עם כל מה שקורה במדינה".

אז מה עושים? “מאוד קל להגיד ‘הדור של היום הם כולם מקללים וכועסים ומרביצים כל היום’. זה לא המצב", קובעת דגני. סייף אומר ש“השינוי צריך לבוא מלמעלה, אם אנחנו בכל הכוח שלנו נעשה, וגם המשטרה תתעורר ותעזור לנו". "אנחנו לא רוצים לחכות שמשהו יקרה ואחר כך לפעול. אנחנו רוצים לעצור את מקרה האלימות הבא", אומרת שלומוביץ’, ומוסיפה: “חינוך זה הפיתרון. חברים שלי שנמצאים איתי בשבט (בצופים) בחיים לא ירימו יד ובחיים לא יפגעו בבן אדם אחר. כשילד עסוק בדברים טובים הוא לא יילך לדברים רעים".