נער שמרגיש שרואים אותו לא צריך להחזיק סכין כדי להרגיש חזק

מאחורי המקרים שמזעזעים את מדינת ישראל שוב ושוב על אלימות קשה בקרב בני נוער, מסתתר סיפור גדול יותר של בדידות, תסכול, אובדן גבולות ותחושת חוסר שייכות • הגיע הזמן להבין שהמאבק על דמותה של המדינה עובר גם דרך המאבק על הנפש של בני הנוער

בית ספר (אילוסטרציה). צילום: אורן בן חקון

בשבועות האחרונים מדינת ישראל מזדעזעת שוב ושוב ממקרי אלימות קשים בקרב בני נוער. נערים בני 12 ו־13 מסתובבים עם סכינים ושוקרים, קטטות מצולמות מופצות ברשתות, ותחושת חוסר האונים ברחובות הולכת וגוברת. נדמה שמשהו עמוק נסדק אצל הדור הצעיר שלנו.

תיעוד הרצח של ימנו זלקה בפתח תקווה // ללא קרדיט (ארכיון)

אבל מאחורי כל כותרת כזו מסתתר סיפור גדול יותר. לא מדובר רק באלימות, אלא בבדידות, בתסכול, באובדן גבולות ולעיתים גם בתחושת חוסר שייכות. בני נוער שגדלו לתוך שנים של קורונה, מלחמה, חרדה וחוסר יציבות נפשית וחברתית. דור שלם שנמצא תחת עומס רגשי מתמשך, בזמן שהמבוגרים סביבו עדיין מנסים להבין את גודל המשבר.

אובדן אמון

בכפר הנוער נירים, הפועל תחת משרד הרווחה והביטחון החברתי באמצעות חסות הנוער, אנחנו פוגשים מדי יום בני נוער שהגיעו ממשברי חיים לא פשוטים. חלקם איבדו אמון במערכת, אחרים חוו דחייה, כישלון או תחושת שקיפות.

אבל פעם אחר פעם אנחנו רואים את אותו הדבר: כשנער מקבל מקום בטוח, גבולות ברורים, יחס אישי, ובעיקר אמונה אמיתית ביכולת שלו - הוא משתנה.

בכפר הנוער נירים פוגשים בני נוער שמתמודדים עם משברים, ומבינים שהמאבק על החוסן מתחיל בחינוך

האחריות למנוע את אירוע האלימות הבא לא מוטלת על גורם אחד בלבד, אלא היא האחריות של כולנו. המדינה, מערכת החינוך, הרשויות המקומיות, ההורים והקהילה כולה חייבים להתגייס למשימה. אנחנו חייבים להתעורר כדי שלא נאבד עוד צעירים וצעירות מוכשרים ומבטיחים, שבסיוע הנכון ובזמן הנכון יכולים לבחור בדרך אחרת.

האחריות למנוע את אירוע האלימות הבא מוטלת על כולנו. בני נוער (אילוסטרציה), צילום: Getty Images/iStockphoto

לא פעם הדרך הזו מתחילה בנער בן 14 שמגיע אחרי הסתבכויות קשות ודיונים בבית משפט, ומסתיימת בבוגר שמסיים בגרות בהצטיינות, מתקבל למכינה קדם־צבאית יוקרתית ואף למסלולי השירות התובעניים ביותר בצה"ל.

החוליה החלשה

חוסנה של החברה הישראלית נקבע במידה רבה גם על פי היכולת שלנו לחזק את החוליות החלשות ביותר שבה. מצוקה של בני נוער אינה גזירת גורל. אפשר לטפל, לשקם ולשנות. אנחנו רואים את זה בנירים כבר 22 שנה.

אם אפשר לקחת נער שהגיע לתהומות החיים ואיבד אמון בעצמו ובסביבה ולעזור לו לכתוב מחדש את סיפור חייו, סימן שיש פתרונות ויש דרך.

החברה הישראלית ידעה תמיד להתאחד ברגעי משבר. הגיע הזמן להבין שהמאבק על דמותה של המדינה עובר גם דרך המאבק על הנפש של בני הנוער. בסוף, השאלה האמיתית היא לא רק איך עוצרים אלימות, אלא איך מגדלים דור שמאמין שיש לו סיבה לבחור בדרך אחרת.

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו

כדאי להכיר