לימודים תחת אש: "אני לא מוכנה שהילדים שלי יהיו ברווזים במטווח"

בזמן שבמרכז ובדרום הארץ הלימודים מתקיימים כרגיל, התלמידים ביישובי קו העימות שבצפון נאלצים ללמוד תחת ירי טילים ושיגורי כטב"מים. בשיא עונת הבגרויות, ופחות מחודשיים עד לסיום שנת הלימודים - נראה ששוב תלמידי הצפון משלמים את המחיר.

"בכל בוקר אמא שלי לוקחת אותי באוטו לבית הספר, אני לא רוצה והיא לא מוכנה שאסע לבד באוטובוס. אלה עשר דקות של נסיעה שבהן יכול להיחרץ הגורל שלי. הדרך לבית הספר מסוכנת, ואין לנו הרבה מיגוניות בדרך. אני מרגיש שאני מסכן את עצמי ומסכן את אמא שלי", מספר יהלי איפרגן, תלמיד כיתה י"א המתגורר ביישוב שלומי. "כשאני בבית הספר אני כל הזמן על האפליקציה של פיקוד העורף, וגם בבית נורא קשה לי ללמוד. כבר תפסה אותי אזעקה בזמן שלמדתי לבגרות באנגלית. אני לא מרוכז 100% בבגרויות, אפילו לא 70%. קרה לי כמה פעמים שלמדתי ועשיתי עבודות, ופתאום היה ירי טילים. אני חושש, ולא מרגיש מוכן למבחנים. עשיתי מתכונת במתמטיקה והלך לי פחות טוב ממה שרציתי. אנחנו בלופ הזה כבר שנתיים וחצי. לצערי התרגלתי ואין כאן פתרון".

יהלי מספר כי בני הנוער חוששים. "אני כן יוצא מהבית, אבל אני תמיד חושש. תמיד יש את המחשבה הזאת בראש שיתחיל ירי ואיפה זה יתפוס אותי. זה כבר הפך להיות שגרה שהיא סיוט, אבל לא השאירו לנו ברירה".

"שכחו אותנו"

לדברי רונן ויזניצר, תלמיד כיתה י"א מקיבוץ מנרה, "התחושה היא ששכחו אותנו כאן בצפון. תלמיד בגיל שלי נפגע כמעט בכל אספקט בחיים שלו. זה בא לידי ביטוי בלימודים, ביכולת לגשת לבגרויות, במפגשים חברתיים עם תלמידים מיישובים אחרים שכבר כמעט לא קיימים, וזה אפילו פוגע ביכולת להוציא רישיון נהיגה. אתה נוסע ועסוק במחשבה אם באמצע השיעור יהיה ירי טילים".

רונן נמצא בשיא תקופת הבגרויות. "זה מפחיד מאוד לחזור עכשיו לבית הספר", הוא משתף בכנות ומדגיש כי עבורו האיום מוחשי מתמיד: "אני עדיין גר על הגבול, ועדיין עפים עלינו טילים וכטב"מים. מאז 7 באוקטובר הציונים שלי ירדו משמעותית. יש מקצועות שבקושי הצלחתי ללמוד בהם את החומר, בקושי הצלחתי להבין משהו. ללא ההקלות המיוחדות שניתנו לתלמידי הצפון, המצב היה גרוע יותר. אם לא היו ההקלות האלה, רוב השכבה שלי כנראה היתה נכשלת והממוצע היה יורד בטירוף. אני נאלצתי ללמוד לבגרויות מחומר שקיבלתי מחברים שלומדים במרכז הארץ, כי אצלנו לא הספיקו ללמוד את החומר".

כאמור, הקושי מחלחל גם לחיים האישיים. "המפגשים החברתיים עברו שינוי, אנחנו כבר לא יוצאים החוצה כמו פעם. אנחנו יושבים במקלטים, משחקים משחקי קופסה. על פגישות עם חברים מאזור ירושלים או ממקומות אחרים אין מה לדבר. כשאני עושה שיעורי נהיגה ופתאום יש אזעקה, אני צריך לצאת מהרכב ולשכב על הרצפה. זה שתלמידים ובני נוער מתמודדים עם כל הדברים האלה זה לא הגיוני".

נתונים עגומים

בסוף השבוע האחרון התפרסמו תוצאות מבחן "תנופה" שערך משרד החינוך לכ־30 אלף תלמידי כיתות ט' בשנה שעברה. כיום התלמידים האלה כבר בכיתה י' והנתונים העגומים צריכים להדיר שינה מעיני כל הורה, ובוודאי מעיני שר החינוך יואב קיש שנמצא בתפקידו שלוש שנים וחצי. הנתונים הראו כי בשפת אם (עברית או ערבית), 62% מתלמידי כיתה ט' בישראל לא עומדים בדרישות תוכנית הלימודים ולחלקם פערים משמעותיים. עד כמה משמעותיים? כל תלמיד רביעי (26%) הוא ברמת ביצוע נמוכה מאוד. באנגלית המצב גרוע עוד יותר: רק 22% מתלמידי כיתות ט' עומדים בדרישות, ו־40% מהתלמידים נמצאים ברמת ביצוע נמוכה מאוד - לא יודעים לקרוא אנגלית או לענות על שאלות.

"תלמידים עולים לכיתה ז' עם רמה של כיתה ג', זו האמת. הנתונים ממש לא הפתיעו אותי", אומרת שירן אוחיון, אם לתאומים, ליאור ולירוי (12), מקריית שמונה. "הילדים שלי שלוש שנים לא לומדים. תחילה הם היו בבית ספר ארעי כי בית הספר שלהם פונה, ובמשך תקופה לא היתה למידה. זו הצטברות של פערים מכל סבבי הלחימה, והצפון תמיד חזר מאוחר יותר ללמידה ולשגרה, ביחס לתלמידים באזור המרכז. כל אלה מצטרפים לפערים של הקורונה ואני לא יודעת מה יהיה בהמשך, אבל אנחנו חייבים לקבל עזרה".

היא עצמה לא שולחת את בניה לבית הספר מאחר שהפסקת אש הופרה. "הם נשארים בבית עם ההורים שלי", היא אומרת. "אני לא מוכנה שהם יהיו ברווזים במטווח. ההגעה לבית הספר מסוכנת ובית הספר לא ממוגן כולו. הם לא יכולים להגיע למקלט וצריכים לשכב בכיתה עם ידיים על הראש. אני רואה את הנזק שזה עושה להם. אם הממשלה לא מקבלת עלינו אחריות, לפחות אני אקבל אחריות לילדים".