"סכנה מהפרעות פסיכיאטריות": מחצית מבני הנוער מדווחים על מצב נפשי ירוד

במחקר שנערך בקרב מאות תלמידי חטיבות ביניים ותיכונים בזמן מלחמת "חרבות ברזל" נמצא כי בקרב מחצית מבני הנוער חלה ירידה במצב הנפשי. פגיעה זו יכולה להיות בעלת השלכות שליליות ארוכות טווח ולהתגבש עם הזמן להתפתחות של הפרעות פסיכיאטריות - כך על פי החוקרות.

המחקר, אותו הובילו פרופ׳ מור נחום, ד״ר לנה ליפסקיה-וליקובסקי ופרופ׳ יפית גלבוע מבית הספר לריפוי בעיסוק באוניברסיטה העברית, נערך בקרב 976 בני ובנות נוער, תלמידי חטיבות ביניים ותיכונים מהחינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי-דתי בישראל. המחקר נערך כ-7-9 חודשים מפרוץ המלחמה - אך ההשפעות מרחיקות לכת.

משתתפי המחקר דיווחו על בריאות נפשית ירודה באופן משמעותי, כאשר רק כ-50% דיווחו על בריאות נפשית תקינה ובין 24% עד ל-38.9% דיווחו על בריאות נפשית ירודה. תמונת מצב זו שונה באופן ניכר מזו הידועה באוכלוסייה הכללית של בני הנוער, כאשר באופן שגרתי, 80% מבני הנוער מדווחים על בריאות נפשית תקינה, 10% מדווחים על מצב בריאותי גבולי ורק 10% על בריאות נפשית ירודה.

ב-7 באוקטובר תלמידים רבים התמודדו עם ירי טילים, נחשפו לתמונות קשות ברשתות החברתיות, סרטוני זוועות ועדויות קשות. כל זה כאשר מערך בריאות הנפש בישראל בכלל ובמערכת החינוך בפרט בקריסה.

כאמור, על פי החוקרים, המחקר הנוכחי מצא כי הפגיעה המשמעותית ביותר הייתה במצב הרגשי של בני הנוער ולדבריהם: "פגיעה במצב הרגשי, בהיותה תסמין מופנם יותר, קשה לזיהוי בהשוואה לתסמינים מוחצנים, כגון שינויים בהתנהגות וצמצום חברתי. פגיעה זו יכולה להיות בעלת השלכות שליליות ארוכות טווח ולהתגבש עם הזמן להתפתחות של הפרעות פסיכיאטריות".

בני הנוער שהשתתפו במחקר דיווחו בשיעור גבוה על כך שחוו תסמינים של חשיפה לטראומה הכוללים הימנעות וזיכרונות חודרניים. כאשר מסתכלים על קבוצות שונות בקרב המדגם עולה כי תלמידות בנות חוו יותר בעיות רגשיות התנהגויות וחברתיות מבנים וכן יותר ירידה בבריאות הנפשית.

מנגד, בריאות הנפש של תלמידי בתי ספר ממלכתיים-דתיים הייתה במצב טוב יותר ביחס לחבריהם מבתי ספר "חילוניים". לצד אלה יש לציין כי מדדי איכות החיים של התלמידים היו גבוהים - כאשר כ-50% מהתלמידים דירגו את החוויה שלהם כ"מרוצה מהחיים" או גבוה יותר.

״על אף שהמלחמה דעכה, המצוקה בקרב בני ובנות הנוער רחוקה מלהסתיים״ אומרת פרופ׳ מור נחום, מעורכות המחקר שנעשה במימון של משרד החינוך. ״במחקר מצאנו ירידה חדה במדדי בריאות נפש, ובעיקר בפן הרגשי - תחושות עצב, חרדה ועוררות-יתר - שהם תסמינים מופנמים וקשים לזיהוי בבית ובכיתה".

לדבריה: "ללא התערבות מתמשכת, חלק מהתופעות הללו עלולות להתגבש להפרעות נפשיות לאורך זמן. לצד זאת, ראינו גם חוסן ומשאבים חברתיים שיכולים לתמוך בהתאוששות. המסר לכולנו ברור: מערכת החינוך והרשויות צריכות להמשיך במעקב אקטיבי, בהכשרות לצוותים ובמענים זמינים ונגישים, ולהקדיש תשומת לב מיוחדת לבנות ולקבוצות בסיכון. טיפול מוקדם, חיזוק שגרה וקשרי קהילה יכולים למנוע החמרה ולהחזיר לתלמידים את תחושת הביטחון והתקווה״.