גם הרחק מעין הציבור: בן דוד וארז מחזיקים את האצבע על השאלטר

משתקים מדינה שלמה:האיומים של ראשי ארגוני המורים, יפה בן דויד ורן ארז, להשבית את מערכת החינוך, עשויים להשאיר בבית יותר מ־2.4 מיליון תלמידים מגני הילדים ועד כיתות י"ב וכן עוד מיליוני הורים.

לא מדובר רק בשני אנשים פרטיים, אלא בשני ארגונים גדולים: הסתדרות המורים, שמייצגת את הגננות והמורים ביסודי ובחטיבות הביניים, וארגון המורים, שמייצג את המורים בתיכונים. כבר שנים, לפני כל תחילת שנת לימודים וגם במהלכה מגיעים מכיוונם איומי השבתה ושיבושים: התחלת יום הלימודים באיחור, איסור לבדוק מבחנים ולתת ציונים, אי־יציאה לטיולים שנתיים, איסור לקיים מפגשי הכנה, הוראה למורים לא להשתתף בהשתלמויות או במסיבות סוף שנה, והרשימה ארוכה.

על אף הנטייה לבחון את פעולותיהם בטווח הקצר, בארגוני המורים מקבלים החלטות שבסופו של דבר משפיעות על העתיד של המשק ועל הכלכלה. כל רפורמה או שינוי, בין אם בלימודי מתמטיקה, אנגלית או מדעי הרוח, לא יכולים לצאת לפועל בלי תמיכה ואישור שלהם. כל קיצוץ שעות במקצוע מסוים לטובת מקצוע אחר- למשל, ספרות לטובת היי־טק - יגרור סנקציות בטענה של פגיעה במורים. ומה לגבי טובת התלמידים? זה לא בסדר העדיפויות.

"אומרים על הכל 'לא'"

שרת החינוך לשעבר לימור לבנת מתארת את אופן קבלת ההחלטות בארגונים: "לאורך השנים היו ניסיונות לערוך שינויים במערכת החינוך, אבל הסתדרות המורים וארגון המורים התנגדו כמעט לכל דבר. המצב הנוכחי נוח להם, הם מעודדים בינוניות ולא רוצים שיהיה שינוי, לכן אומרים על כל דבר - לא". לדבריה, "האיגודים המקצועיים פעלו בעיקר לטובת המורים הוותיקים. הבעיה היא שהם מתיימרים לפעול כביכול לטובת התלמידים ומערכת החינוך, אבל בפועל הדברים לא כך. כל מי שרוצה לעשות שינוי - הם מתנפלים עליו".

לבנת מדברת על הקדנציה המשמעותית שלה כשרת חינוך, אז נקלעה לסכסוך עם שני הארגונים לאחר שפרסמה את "דו"ח דברת", מסמך ששימש אבן דרך בנוגע לשינויים שיש לבצע במערכת החינוך. "הארגונים הפעילו נגדי טרור, ניסו לחסל אותי פוליטית", היא נזכרת. "שרי חינוך חוששים להתעמת איתם. הם משתמשים בכוח שלהם בצורה קלה מדי, ישר מאיימים בשביתות וישר מפעילים צעדים ארגוניים כאלה ואחרים כמו ביטול טיולים. העובדה הזאת מכעיסה". לדברי לבנת, כדי לבצע שינוי לא די בתוספות שכר: "כולנו רוצים לתקן את מערכת החינוך, שכבר לא מודרנית, לא יעילה ולא טובה. התאמת החופשות ועידוד מורים למצוינות הם הדרך, כפי שכבר נכתב בדו"ח דברת. אי אפשר להעלות שוב את השכר ולא לקבל דבר בתמורה".

אין שקיפות

הסתדרות המורים וארגון המורים מתנהלים רחוק מעין הציבור: מדובר באגודות עות'מאניות ואין להן חובות דיווח או שקיפות. בכל שנה מעביר להם משרד החינוך סכום אסטרונומי של יותר מ־200 מיליון שקלים מכספי משלמי המסים, אלא שממסמך רשמי עולה כי המשרד אינו עורך בקרה על השימוש בכספים ואם אכן הגיעו למקומות שיועדו להם.

בשנת 2020 העביר משרד החינוך יותר מ־130 מיליון שקלים להסתדרות המורים, 46 מיליון שקלים מתוכם יועדו לשי למורה, 23 מיליון שקלים לקרן לקידום מקצועי של עובדי ההוראה. סכום של 2.5 מיליון שקלים הוקצה לשיפוץ של חדרי מורים. לארגון המורים הועבר סכום של 75 מיליון שקלים, מתוכו 19 מיליון שקלים להשתתפות בדמי חבר באגודות מקצועיות, 13.5 מיליון שקלים לקרן הרווחה ועוד 7 מיליון שקלים לאחריות מקצועית, להוצאות הגנה משפטיות במקרה הצורך.

"בלתי נתפס ולא מוסרי שאף אחד, לא המורים, לא משרד האוצר ולא משרד החינוך, יודע מה נעשה בכסף", אומר טל לוריא, מורה ומייסד קבוצת "מורים מובילים שינוי", שמבקשת להוות אלטרנטיבה לארגונים הוותיקים.

לדבריו, "ההתנהלות הזאת היא זלזול במורים וזלזול באזרחי ישראל. מורה בישראל לא יכול לבחור שלא להיות מיוצג על ידי הארגונים והוא חייב להיות כפוף להסכמי השכר. מדינת ישראל, באופן חוקי ובאופן התנהלותי, משמרת את הכוח הריכוזי של ארגוני המורים. היא לא פועלת לשינוי החוקים העות'מאניים המיושנים והיא מעבירה תקציבים שמיועדים למורים דרך הארגונים".

לדבריו, בעולם מתוקן היה אפשר להקים ארגוני מורים מתחרים ולדרוש לקבל תקציבים ישירות לתלוש השכר: "ארגוני המורים מקבלים תקציבים ממדינת ישראל, למרבה האבסורד, כדי להגן על המורים מפניה. בכך, האינטרס הישיר שלהם הוא להשאיר את המורים חלשים, מסכנים וזקוקים להגנה".

הסכסוך האישי־משפטי

יפה בן דויד בת ה־57 החלה את דרכה כמורה לחינוך גופני בירוחם, רן ארז בן ה־80, שלחם במלחמת ששת הימים, השתחרר ועבד בבית ספר באשדוד - גם כן כמורה לחינוך גופני - ומכהן בתפקידו כבר 25 שנים. אף ששניהם מייצגים מורים, ראשי הארגונים מסוכסכים ביניהם, מה שבוודאי לא תרם לחינוך טוב יותר לתלמידי ישראל. לפני כשבועיים בכנס של השלטון המקומי הם התבקשו להצטלם יחד עם שרת החינוך יפעת שאשא ביטון, אך רן ארז סירב להצטלם לצד יפה בן דויד.

הוא גם לא החמיץ הזדמנות לעקוץ אותה כשנשאל על המשא ומתן שלה מול האוצר ועל הצעתו להעניק יותר למורים חדשים על פני מורים ותיקים, ואמר בציניות: "התעמולה שלה הצליחה כל כך טוב שעכשיו משרד האוצר אמר 'יופי, ניתן לחדשים וניתן פחות לוותיקים'. היא נמצאת עכשיו במלכוד".

הסתדרות המורים הוקמה כבר בשנת 1903, לפני 120 שנים, כדי לאגד את מורי ארץ ישראל, ואילו ארגון המורים הוקם עשור אחרי קום המדינה (1958) על ידי מורים בבתי ספר על־יסודיים שפרשו מהסתדרות המורים בטענה כי השכלתם רחבה יותר ועבודתם חשובה וקשה יותר. ההתנגשות הבאה בין הצדדים, שעד אז היו די מתואמים, היתה בשנת 2008, אז חתמו בהסתדרות המורים (שבראשה עמד יוסי וסרמן) על רפורמת "אופק חדש" ששינתה את שכרם ושבוע עבודתם של המורים ביסודי.

רן ארז, שלא היה מרוצה, לא חתם על ההסכם, ואז נפרדו דרכיהם של הארגונים. לימים הורשע יוסי וסרמן בעבירות של מרמה והפרת אמונים, לאחר שקיבל טובות הנאה אישיות תוך ניצול מעמדו. הוא נאלץ לעזוב את תפקידו, ובמקומו נבחרה בן דויד. בחמש השנים האחרונות ניהלו יפה בן דויד ורן ארז מאבק מי ייצג את המורים בחטיבות הביניים, ובחודש יולי האחרון פסק בית הדין הארצי לעבודה כי אלו ימשיכו להיות מיוצגים על ידי הסתדרות המורים, כמו יתר עובדי ההוראה בשירות המדינה.