מערכת מחלוקות: אלו הפערים בין הממשלה למורים

כבר שנים תקציב משרד החינוך עולה בעקביות, ובאחרונה הוא הגיע לסכום שיא של 70 מיליארד שקלים. אלא שלעומתו, ההישגים במערכת החינוך נשארים כמעט ללא שינוי.בהסתדרות המוריםהיו מעדיפים שהשיח יתמקד בשכר המורים, אלא שאז שר האוצר ליברמן התנה את העלייה בשכרם בכמה דרישות.

הדיון על שכר המורים הוא נושא מורכב ועתיר אינטרסים, הנתונים בו אינם אחידים, וגרוע מכך, אנשי משרד החינוך שאמורים לספק את הנתונים לא מחזיקים בהם או מסרבים למסור אותם. זה קשור לסרבול ולביורוקרטיה שמאפיינים את המערכת, שכעת שר האוצר ליברמן מנסה לשנות - אך שרת החינוך יפעת שאשא ביטון טוענת כי זה לא בסמכותו.

בתגובה לדרישות האוצר, תקפה שרת החינוך שאשא ביטון ואמרה: "קודם כל שאגף התקציבים במשרד האוצר ייתן למורים את מה שמגיע להם על מה שהם עשו ועושים. רק לאחר מכן נסכים לדון בדברים הנוספים שהמורים יכולים לתת ואת המשמעות בעבורם", אמרה ואיימה שלא להצביע בעד תקציב המדינה.

אלא שגם היא יודעת שמה שלא ייסגר עכשיו בהסכם הקיבוצי מול הסתדרות המורים פשוט לא יקרה, ושעל כל שינוי קטן יגיעו דרישות מפליגות. על רקע הפגנת עובדי ההוראה אתמול, הוסיפה: "עוצמת המחאה ממחישה את גודל המצוקה. נמשיך להילחם להעלאת שכר המורים ומעמדם".

שינוי לוח החופשות

הדרישה לסנכרון בין ימי החופשה של המורים לאלו של ההורים היא אחד הנושאים הכי בוערים. המטרה היא שהחופש הגדול לא יחל בחודש יולי אלא באוגוסט ויימשך עד לחגי תשרי. יפה בן דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים, טוענת כי "דבר כזה לא יקרה במשמרת שלי, החופש הגדול הוא החמצן של העובדים".

מדובר באחד הנושאים שדנים בהם כבר שנים, ושרת החינוך יפעת שאשא ביטון בעצמה התבטאה כתומכת בה. גם חברת הכנסת שרן השכל, יו"ר ועדת חינוך, הציעה תוכנית לשינוי בלוח החופשות, ובה קיצור של שבוע הלימודים משישה ימים לחמישה, אך הדבר לא קרה.

בוויכוח הזה טוענים באוצר כי מורים נהנים מימי חופשה רבים. הם מקבלים שכר בעבור החודשים יולי ואוגוסט, שבהם הם לא עובדים, ולוח החופשות שלהם כולל שבועות שלמים, ואף יותר. את ימי החופשה שצברו הם אף יכולים לפדות בכסף. מנגד, אומרים המורים ובצדק, כי מקצוע ההוראה הוא מקצוע שוחק, וכי הם מוגבלים בתאריכי החופשים שהם יכולים לקחת - שכן הם אינם יכולים להחמיץ ימי לימודים.

קביעת שכר על פי הישגים ומצוינות

כיום נקבע שכר המורים על פי הוותק שלהם במערכת החינוך. כלומר, כל שנה של ותק מקפיצה את השכר, כאשר גם השתלמויות מעניקות תגמולים. מנהל בית ספר אינו יכול לתמרן ולהציע למורים טובים שכר טוב יותר מכיוון שהוא כבול לטבלאות שכר שאין לחרוג מהן. כשרק משך הזמן במערכת החינוך קובע את השכר, המשמעות היא בינוניות שמשפיעה על איכות ההוראה והלימודים.

באוצר אומרים כי הם רוצים להציב את המצוינות במרכז, כדי שבעוד כמה שנים המשק יראה תוצאות טובות יותר. מנגד, צריך להבין כי מדובר בשינוי דרסטי באופן שבו פועלת מערכת החינוך. בעוד בבתי ספר תיכוניים יש ממוצע זכאות לבגרות, בבתי ספר יסודיים יהיה קשה יותר למדוד מצוינות של מורים. אם מנהלים יקבלו יד חופשית לגבי שכר המורים, הדבר עלול לגרור לא מעט מאבקים או הטבות על רקע אישי ויהיה קשה לעקוב אחרי זה.

סמכות לפטר מורים בצורה חופשית

במערכת החינוך יש יותר מ־200 אלף עובדי הוראה, רבים מהם מסורים מאוד, אנשי מקצוע וחינוך שמשמשים לתלמידים לא רק מקור ידע אלא גם כתף ואוזן קשבת. אלא שביניהם יש גם מורים טובים פחות, שחוקים ואף אלימים. כיום כמעט בלתי אפשרי לפטר מורה מבית ספר ולהביא במקומו מורה אחר מכיוון שהם זוכים לגיבוי מהסתדרות המורים מול משרד החינוך. מנגד, בהסתדרות המורים טוענים שיש נוהל ברור בחוזר מנכ"ל שמאפשר לפטר מורים בקלות, וכי גם יפה בן דויד מאמינה שמורים לא טובים לא צריכים להישאר במערכת.