אחיה סבל מאלימות ולא קיבל מענה מהמערכת: "היינו חייבים לעבור בי"ס"

מערכת החינוך מתמודדת מדי יום עם אינספור מקרי אלימות, ונראה שדווקא לאחר הקורונה המקרים הפכו מורכבים וקשים יותר. רק ביום חמישי האחרון תלמיד בן 14 מבאר שבע נפגע, לאחר שעל פי החשד תלמיד אחר ריסס עליו גז פלפל.

מאז הקורונה צוותי החינוך מדווחים על עלייה במקרי האלימות, עד כדי כך שלפני חצי שנה עצרה שרת החינוך יפעת שאשא ביטון את הלימודים הסדירים, ומערכת החינוך הקדישה את יום הלימודים לדיון בנושא האלימות - ואף הפנתה תקציבים לנושא. נתוני השנה הנוכחית עדיין לא קיימים, אך דוגמה אפשר למצוא בנתוני תש"ף: יותר מ־25% מהתלמידים בכיתות ה'-ו' נדחפו באלימות, כלומר רבע מתלמידי המערכת, ו־21% מתלמידי ז'-ט' טענו כי תלמיד דחף אותם. כמו כן, 10% מתלמידי היסודי העידו כי היו מעורבים באירוע אלימות כלשהו, וחלקם מציינים כי אינם מרגישים מוגנות בבית הספר.

"מערכת החינוך מטאטאת את בעיית האלימות מתחת לשטיח", אומרת מיכל יופדוב, תלמידת תיכון בת 17 מאשדוד, שלטענתה אחיה עבר התעללות אלימה מצד חבריו לכיתה. "אח שלי מיכאל (11), תלמיד כיתה ה' בבית ספר יסודי באשדוד, עובר במשך שנה מסכת התעללויות אלימה. זה הגיע למצב שאני קיבלתי הודעה 'חונקים את אח שלך, תגיעי'. כמעט בכל יום הוא חטף מכות, בעטו בו, חנקו אותו וזרקו לו את הציוד האישי". לדבריה, צוות בית הספר ידע על מקרי האלימות אך לא עשה דבר. "אף אחד לא עשה כלום, ההפך: האשימו אותו וטענו שהוא מלשין. יש מדיניות של השתקה סביב הנושא הזה. אני הייתי צריכה לפנות לילדים אחרים כדי שיספרו מה קרה, כשמצד שני גורמים מבית הספר מנעו מהם לדבר איתי. אחת הילדות אפילו נלקחה לשיחת נזיפה אחרי שדיווחה על האלימות כלפי אח שלי. במקום לטפל בבעיית האלימות - מטפלים במי שיוצא נגד מקרי אלימות". בעקבות התערבותה של מיכל, היא קיבלה את ההודעה כי הוחלט להעביר את אחיה לבית ספר אחר. 

ממשרד החינוך נמסר: "לאחר בירורים רבים שנערכו בנושא, צוות בית הספר דוחה על הסף את הטענה על אלימות עקבית כלפי התלמיד. הוצע למשפחה סיוע במגוון מענים טיפוליים, אולם זו החליטה להעביר את בנם למוסד לימוד אחר".

תכנית "מוקד החרם" - טעונה שיפור

שרת החינוך יפעת שאשא ביטון ומשרד החינוך הבטיחו לפני חצי שנה לפתוח מוקד מיוחד, שייתן מענה לתלמידים שחווים חרם ואלימות, אלא שקיימים בו קשיים רבים, ולמשרד החינוך עדיין אין מידע על ממדי התופעה.

לפני כחצי שנה, כשאירועי האלימות ומקרי החרם במערכת החינוך עלו לכותרות, הכריזה שרת החינוך יפעת שאשא ביטון על תוכנית מקיפה בנושא בעלות של חצי מיליארד שקלים. אחד מסעיפי הדגל של התוכנית היה פתיחת מוקד מיוחד לחרמות, שייתן מענה לתלמיד שחווה חרם. נכתב כי "המוקד ייתן מענה מיידי וגם מענה מתמשך".

אלא שחצי שנה מאז פרסום התוכנית, בדיקת "ישראל היום" מגלה כי התוכנית לא תמיד מצליחה להגיע אל התלמידים. תחילה, כלל לא נפתח מוקד מיוחד לחרמות כפי שהובטח. המוקד שפועל הוא אותו מוקד שירות ותיק של משרד החינוך שמספרו 6552*.

תלמיד שיתקשר למוקד ייתקל במערכת לניתוב שיחות, שמעניקה בין היתר תמיכה טכנית למנהלי בית ספר בתוכנות ניהול ומענה לבעלי תפקידים ברשויות מקומיות. באף אחת מהאפשרויות לא נאמר כי היא מיועדת לתלמידים שעוברים חרם. מה כן? שלוחה מספר 5 של המוקד מפנה את מי שהתקשר - "לשירות הפסיכולוגי ופניות הציבור". כלומר, תלמיד ביסודי או אפילו בחטיבת ביניים שכבר אזר אומץ ופנה למוקד, פשוט נתקל בחומה.

בעיה נוספת היא שהתלמיד צריך למסור את מספרי תעודת הזהות והטלפון שלו כדי שפסיכולוג מטעם משרד החינוך יחזור אליו. הביורוקרטיה הזאת מעמידה חומה מאוד גדולה בפני תלמידים צעירים שמבקשים לפרוק ולשתף על שעובר עליהם.

משרד החינוך מוציא מיליונים של שקלים על קמפיינים פרסומיים, מודעות ועוד, אלא שאם מחפשים פרסומים על מספר טלפון שאליו תלמידים שחווים חרם יכולים לפנות - כמעט שלא מוצאים לכך אזכור. במשרד מציינים כי לאורך השנה התקבלו רק כ־300 פניות, רובן המכריע עסקו בחרדות, בדידות, מצוקות רגשיות ומיעוט קטן מאוד של פניות עסק בחרמות. כך שנראה שמשרד החינוך מתקשה לטפל בבעיית החרם.    

עוד הבטיחה התוכנית של משרד החינוך כי יתקיים איתור של בעיות בדידות אצל תלמידים באמצעות שיחות ושאלונים ייעודיים, וכי יתבצע איתור תלמידים שחווים חרם בתוך בתי הספר. אנשי הרשות הארצית למדידה ולהערכה במשרד החינוך פיתחו אמנם שאלון שבודק את המצב החברתי, תחושת שייכות ומצבים של פגיעה בקרב תלמידים - אלא שהמנהלים אינם חייבים להשתמש בו וגם אינם מחויבים בדיווח למשרד החינוך על אודות הממצאים.

"לפשט את ההליכים"

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "השרה הורתה כי הקו ייועד באופן ספציפי לסוגיות האלימות ובכלל זה החרמות. המשרד יוודא שיבוצעו התאמות נדרשות. השירות הפסיכולוגי־ייעוצי מפשט את ההליכים, ולאור זאת הנחה את נותני השירות שלא לבקש תעודת זהות, אלא מספר טלפון בלבד, כדי שניתן יהיה ליצור קשר עם הפונה".