אירועי השבוע האחרון הם רק קצה המזלג למלחמה החשאית בין ישראל לאיראן

על רקע הדיווחים מווינה עלשיחות הגרעין שקרובות ליעד הסופי, וכשמלחמתו של פוטין באוקראינה נמצאת בראש סדר היום העולמי, מסלימה גם המלחמה הגלויה בין ישראל לבין איראן.

הבוקר (שלישי) פרסם הפרשן הצבאי של "הארץ", עמוס הראל, כיבתקיפה האווירית שאירעה באיראןבאמצע החודש שעבר נגרם נזק כבד למערך המל"טים של איראן. על פי ההערכות, באותה תקיפה נהרסו מאות מל"טים איראניים בגדלים שונים. עד הימים האחרונים שתי המדינות לא התייחסו לאירוע, וישראל, כצפוי, לא קיבלה אחריות לתקיפה. אך שלשום דיווח ערוץ הטלוויזיה הלבנוני אל-מיאדין כי התקיפה מיוחסת לישראל.

על פי אל-מיאדין, בתקיפה שהתבצעה באזור העיר כרמאנשאה במערב איראן, השתתפו שישה מל"טים. ניתן רק להניח שאם אכן ישראל היא שביצעה את התקיפה, מדובר במבצע מורכב שבו השתתפו המוסד, אגף המודיעין של צה"ל, חיל האוויר ועוד. סביר גם לצאת מתוך נקודת הנחה שאם ישראל היא שפעלה, הרי המל"טים שהותקפו היו מיועדים גם לתקיפות בשטח ישראל.

על פי אותו דיווח, התקיפה הישראלית הייתה העילה למתקפת הרקטות האיראנית לעבר העיר ארביל בחבל הכורדיסטני בעיראק בתחילת השבוע, אז טענה איראן כי שיגרה 12 רקטות ופגעה ב"בסיסים ישראליים סודיים". ממשלת כורסידטן הכחישה זאת וטענה כי הרקטות פגעו במתקן אזרחי. גורמי מיליציות איראניות בעיראק דיווחו לאחר האירוע כי מדובר בנקמה עלמות שני קציני משמרות המהפכהבתקיפה האחרונה שיוחסה לישראל בסוריה ביום שני שעבר.

אתמול כבר טענו האיראנים כי סיכלו ניסיון של המוסד הישראלי לחבל במתקן הגרעין בפורדו. על פי אותו דיווח, ניסיון החבלה תוכנן באמצעות רשת של המוסד, וכמה בני אדם נעצרו בפרשה. עוד נמסר כי המוסד גייס שכן של טכנאי העובד במתקן, הכשיר אותו וצייד אותו בציוד מיוחד לטובת הפעולה.

פחות או יותר בשעה שבה דווח על רשת המוסד שנעצרה, דווח בישראל על תקיפת סייבר נרחבת נגד אתרים ממשלתיים רבים, לא אלו של מערכת הביטחון. מבלי שאיראן קיבלה אחריות רשמית לתקיפה, בישראל יוצאים מתוך נקודת הנחה שגם במקרה הזה האחראית לפעולה היא טהרן.

אירועי השבוע האחרון הם ככל הנראה רק קצה המזלג במערכה החשאית שמתנהלת בין ישראל לבין איראן בחודשים ובשנים האחרונות. הירי לעבר ארביל, מתקפת הסייבר על אתרי ממשל ישראליים ומעצר חוליית המוסד, לכאורה, מעידים על ביטחון עצמי גובר והולך של טהרן, שהוא פועל יוצא של החולשה שמפגין המערב מול רוסיה והתקפלותו בשיחות הגרעין בווינה.

איראן מרשה לעצמה להיות אקטיבית יותר, נועזת יותר ואגרסיבית יותר. בניגוד לעבר, היא גם אינה מסתירה חלק מפעולותיה נגד ישראל באמצעות ארגונים שונים או שליחים, אלא פועלת נגד ישראל באופן ישיר וגלוי משטחה, תוך קבלת אחריות מפורשת.

יש בכך גם יתרון לישראל, שכן עד כה חלק מהמאמצים הדיפלומטיים הישראליים היו לנסות לחשוף את איראן כתוקפנית וכמאיימת. שינוי המדיניות האיראנית יכול לאפשר לישראל להציג את טהרן כמקור לטרור ולפעולות אלימות, ובכך לייצר לעצמה לגיטימציה לפעול נגד איראן.

ככל שידוע עד כה, מלבד מאמצים דיפלומטיים למניעת התגרענותה של איראן (שכרגע מסתמן שנוחלים כישלון עם ההגעה להסכם רע מבחינתה של ישראל בווינה), על פי פרסומים זרים ישראל משתמשת בסייבר, בסיכולי מדענים ובפעולות חבלה כדי לעכב את תוכניתה הגרעינית של איראן. בה בעת, ממשיכה ישראל במאמציה במסגרת המערכה שבין המלחמות (המב"מ), במטרה לפגוע בניסיונות ההתבססות האיראניים בסוריה ובמקומות נוספים במזרח התיכון.

איראן ספגה לא מעט מכות מישראל בחודשים האחרונים, וכתוצאה מכך יש לה חשבון פתוח ארוך עם ישראל. באופן חריג, בשבוע שעבר היא איימה באופן ישיר להגיב על הפגיעה באנשיה במהלך תקיפה שיוחסה לישראל בסוריה.

לאור ההתפתחויות הללו, בישראל ממשיכים לשמור על כוננות גבוהה מאוד בחיל האוויר, במערכי ההגנה האווירית ובמודיעין, ויוצאים מתוך נקודת הנחה שתיתכן פעולת תגובה איראנית נוספת, שיכולה להיות גם בדמות שליחת כטב"ם לשטח ישראל או שיגור רקטות.

בצד ההתקפי, ניתן רק להניח שישראל הייתה רוצה להספיק כמה שיותר כעת, לפני החתימה על ההסכם בווינה. זאת מכיוון שלאחר החתימה קיימת סבירות שצעדיה של ישראל יוצרו על ידי האמריקנים, שידרשו הסבר על כל פעולה התקפית גלויה באיראן.

בישראל מוטרדים מאוד גם מכך שההסכם צפוי גם לאושש מאוד את הכלכלה האיראנית, עובדה שתאפשר למשטר האייתוללות להפנות עוד משאבים לטובת התבססות איראנית במזרח התיכון.

נקודת האור היא שההסכם יעכב במידה מסוימת את התקדמות תוכנית הגרעין האיראנית ויכניס לפחות את החלקים הגלויים שבה למשטר פיקוח, גם אם לזמן קצר מאוד כפי שטוענים בישראל. את הזמן הזה תוכל ישראל לנצל להשלמת ההכנות לתקיפה אפשרית באיראן.