עשרה מטרים, אולי פחות, מפרידים בין לשכתו של סגן ראש השב"כ ללשכתו של ראש השב"כ. רונן בר עשה את הדרך הזאת מאות, ואולי אלפי פעמים, בשנתיים וחצי האחרונות. כשיפסע בה מחרתיים היא תהיה שונה לגמרי.
זאת לא רק החשיפה, אחרי שנים של שירות בצללים, אלא בעיקר האחריות. מרגע שהתפקיד יועבר לו מחר בטקס בלשכת ראש הממשלה, כל המשקל יונח על כתפיו. לטוב ולרע, מעכשיו זה הוא, ורק הוא. מאחוריו אמנם יהיו אלפי עובדות ועובדי השב"כ - מכונה אנושית, מבצעית, מודיעינית וטכנולוגית אדירה - אבל עיני כולם יהיו מופנות אליו.
בר (או ברזובסקי כפי שהוא מכונה בידי כולם, כשם משפחתו המקורי קודם שעברת לפני שנים אחדות), מחזיק בכל הכישורים כדי לעמוד במשימה הזאת. הוא מכיר את השב"כ היטב, ובקי לעומק בעבודתו וביעדיו. גם היכרותו עם מערכת הביטחון כולה עמוקה ואינטימית: הוא הושאל פעמיים בעבר למוסד ועבד עם הארגון בצמידות בתפקידיו המבצעיים השונים, וכנ"ל גם עם צה"ל - שקיבל את מינויו באהדה מופגנת.
האתגרים של שב"כ תחת הפיקוד של בר ידועים. עיקרם, כתמיד, סיכול טרור על נגזרותיו השונות, בזירות השונות. יו"ש, כמובן, שבה שולט השב"כ ביד רמה כפי שהוכח בסדרת סיכולים בתקופה האחרונה, וגם עזה, שלשב"כ תפקיד חשוב וכפול בה: בהכנות למערכה הבאה, וגם בהסדרה אפשרית מול חמאס.
עמדתו גם תהיה קריטית אם יידרש להגיע להכרעה בעסקה אפשרית של חילופי שבויים. ראש הממשלה יתקשה ציבורית ללכת נגד עמדת ראש שב"כ שיזהיר מפני המחיר הפוטנציאלי של שחרור רוצחים; יובל דיסקין - שהתנגד לעסקת שליט - הקל על אהוד אולמרט לסרב למחירה של העסקה, ואילו יורם כהן - שתמך בעסקה - הקל על בנימין נתניהו לבצע אותה.
בתקופתו של בר גם אמור אבו מאזן לפנות את מקומו בהנהגת הרשות. לשב"כ יהיה תפקיד מרכזי בזיהוי התהליכים ובסימון היורשים הפוטנציאלים, ובעיקר - במניעת הקצנה והסלמה, ובבלימת הניסיונות הצפויים של חמאס לנצל את השינויים כדי להשתלט גם על הגדה.
בר גם יידרש למלא תפקיד מרכזי יותר במאבק בפשיעה במגזר הערבי. נדב ארגמן, קודמו, התנגד לכך, אבל בר מחזיק בגישה אקטיבית ומרחיבה יותר. מימושה יהיה תלוי בהחלטות ממשלה ובאישורים משפטיים מורכבים, אבל סביר שהמרחב הצפוני בשב"כ - שאחראי גם לטיפול ברוב המגזר הערבי - יקבל כעת שדרוג משמעותי באמצעים, בטכנולוגיה ובכוח אדם.
ויש תהליכים נוספים שבר מתעתד להוביל, חלקם מבניים וחלקם פרסונליים. את הראשון שבהם הוא עשה כבר אתמול, כאשר החליט על מינוי של מי שמכונה מ' - לסגנו. מ' מכהן כעת כראש מרחב ירושלים ויו"ש בארגון, והוא נחשב מפעיל סוכנים מצוין. במינויו, השיג בר רווח כפול: הוא גם עיקר את הביקורת הפנימית בשב"כ על כך שאנשי המבצעים ממנים רק אנשי המבצעים לתפקידים המרכזיים בארגון, וגם הציב לצידו ערביסט מקצועי שיחזק אותו בנקודות התורפה שלו.
בהמשך לכך, הוא יידרש למנות בקרוב גם ראש חדש לאגף המטה (מס' 3 בשב"כ), וגם ראש חדש למרחב ירושלים ויו"ש. יהיה עליו גם לקבוע בהקדם איזה פרופיל ציבורי יחזיקו הארגון, והוא עצמו; אם השב"כ יהיה "מגן ולא ייראה", כסיסמתו הרשמית, או שדווקא בעידן הנוכחי הוא וראשו ייראו ויישמעו יותר.
אבל מבחנו העיקרי לא יהיה שם, אלא באומץ שיגלה בחדרים הסגורים, ובעיקר מול ראש הממשלה. היחסים בין השניים קריטיים לתפקוד הארגון, אבל גם קריטיים לדמוקרטיה: ראש הממשלה הוא מפקדו של השב"כ, אבל על ראש השב"כ לדעת להיות עצמאי ולומר את דעתו ביושר, במקצועיות וללא מורא, גם אם הוא עלול לשלם עליה מחיר. בר יידרש לעצב את הדנ"א שלו, ולזכור שבסופו של יום הוא עובד עבור הציבור ולא עבור הממשלה. אם יעמוד בכך (ואין סיבה שלא), יש לו את כל הסיבות שבעולם להצליח בתפקידו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו