המבחן הגדול של ראש השב"כ זיני אחרי ההסתבכות של אחיו | יואב לימור

כתב האישום החמור, שהוגש היום (רביעי) בפרשת הברחת הסחורות לחמאס בעזה, שומט את הקרקע מתחת לטענות כי מדובר בחקירה פוליטית, שנועדה לפגוע בראש שב"כ, דוד זיני. מכתב האישום, שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, עולה מסכת מבהילה של פעילות פלילית ענפה, מונעת בצע כסף, שהחלה תוך כדי המלחמה וכאשר בעזה הוחזקו עדיין חטופים.

היא כללה הברחת שיטתית של סחורות שונות לעזה, בידיעה שאלה מגיעות לחמאס ומסייעות לפעילותו. אמנם לא מדובר באמצעי לחימה מובהקים, אולם חלק מהציוד שהוברח - כמו טלפונים, כבלי תקשורת ועוד - יכול לשמש לתיאום פעולות, להעברת מסרים ועוד. ההברחות גם סייעו להתעצמותו הכלכלית של חמאס, שמאפשרת לו לגייס ולאמן פעילים ולרכוש ציוד ואמל"ח.

ניצלו את ה"סמוך"

הנאשמים ניצלו את הכאוס ששורר באזורי לחימה, את ה"סמוך" הישראלי המוכר לרע, ואת הדרגות, הנגישות והקשרים של כמה מהמעורבים, כדי לגלגל מערכת סדורה של הברחות שהיו לה שותפים בצד הישראלי ובצד העזתי, קרי בחמאס. בחקירתם עלה כי ידעו שהם מחזקים את אחיזתו ברצועה, ולכן גם הוחלט להאשים אותם בסיוע לאויב במלחמה.

אלמלא אחד העצורים היה בצלאל זיני, אחיו של ראש שב"כ, סביר שכל הציבור הישראלי היה מאוחד בדעה שמדובר בסיפור חמור שמחייב ענישה חמורה שתייצר הרתעה, בדומה לפרשות הריגול לטובת איראן. אלא שהשיוך המשפחתי הפך גם את הפרשה הזאת לפוליטית, בשעה שמדובר בפרשה ביטחונית בעלת חומרה יתרה. לכן גם החקירה הופקדה בידי שב"כ - שמחזיק בכלים עוצמתיים יותר - שהסתייע במשטרה, שגם התבקשה לחקור את אחיו של זיני בגלל הרגישות המשפחתית (ולא בגלל קלות העבירה).

זיני האח מואשם בהברחת סיגריות לעזה, בתמורה ל-15 אלף שקלים במזומן. לכאורה, עבירה קלה (למרות שסיגריות הן מקור מרכזי לכסף קל עבור חמאס). בפועל, שוב, סיוע לאויב במלחמה. וכדי לפשט את הדברים: האויב, כלומר חמאס, קיבל את הסחורות, ומכר אותן או מיסה אותן, וכתוצאה מכך קיבל כסף, שבו השתמש למטרות שונות שיכלו להיות כל דבר - מהצטיידות באמל"ח, דרך תשלום משכורות למחבלים ועד ביצוע פיגועים.

תשלום למחבלים

מדובר באותו חמאס שביצע את טבח 7 באוקטובר. אותו חמאס שישראל נשבעה להכריע. אותו חמאס שישראל נחושה שלא לתת לו לשלוט בעזה. אותו חמאס שבראשו עומד עז א-דין חדאד, שהחזיק (והתעלל) בחלק מהחטופים. עם חמאס הזה ביצעו הנאשמים - בהם גם אחיו של זיני - עסקים. את חמאס הזה מלבין מי שמנסה לגמד את ממדי וחומרת הפרשה (בהם גם רבים שטענו במהלך המלחמה שאסור להכניס לעזה אפילו גרגר אורז).

הראשון שטען שמדובר בסיפור מומצא ("שקר גס", כלשונו) היה אביו של זיני, יוסף. אפשר להבין אותו: הוא אבא שמבקש להגן על בנו, שנאשם בפלילים חמורים. את בנו האחר, דוד, שמשמש כראש שב"כ, אפשר להבין פחות: הוא האחראי העליון על החקירה. הוא יודע את האמת. הוא מכיר את מה שנעשה בשני הצדדים - בזה שנתן ובזה שקיבל - בישראל ובחמאס.

זיני יודע שמדובר בפרשה חמורה, שמחייבת ענישה חמורה. הרי מערכת הביטחון, ושב"כ במרכזה, עושה מאמץ כביר למנוע הברחות לעזה שיאפשרו את התעצמות חמאס. ולכן לאמירה מקצועית-ערכית שלו - בוודאי כאשר על אנשי הארגון נאסר לדבר - יש משקל משמעותי.

על ראש השב"כ לדבר

בינתיים זיני שותק. בדיוק כפי ששתק כאשר התבקש, יותר מפעם אחת, להכחיש בקולו את תיאוריות הקונספירציה והבגידה מבפנים, שמופנות נגד כמה מבכירי הארגון בעבר ובהווה. גם כאן הוא יודע את האמת, וגם כאן הוא החליט שלא לומר מלה. וכשהדברים אינם נאמרים בבירור, יש מי שמאמינים שהכל פייק ודיפ-סטייט.

זיני אינו צריך להיענש על מעשה אחיו (בהנחה שיורשע). בדיוק כפי שהיועצת המשפטית לממשלה אינה צריכה להיענש על מעשי בנה, ונשיא בית המשפט העליון על מעשי אחיו. אבל חובה עליו להבהיר לציבור הישראלי את האמת - בסוגית הבגידה והקונספירציה, וגם בפרשה הנוכחית. ועדת גרוניס שמה מעל ראשו הערת אזהרה אפשרית של ניגוד עניינים; כעת עליו להוכיח כי הנאמנות המוחלטת שלו לא ניתנת למשפחה, ולשלטון, אלא לציבור בישראל, כמתבקש מתפקידו.