הכירו את ראש השב"כ הבא, ר', ששמו אסור בפרסום | פרופיל

ראש הממשלה, נפתלי בנט, הודיע היום (רביעי) על מינויו של ר׳ לתפקיד ראש שירות הביטחון הכללי, במקום ראש השב"כ הנוכחי, נדב ארגמן, שיסיים את כהונתו באמצע חודש אוקטובר, אחרי שהשלים את חמש השנים הקבועות בחוק ונעתר לבקשה להאריך את כהונתו בכמה חודשים.

ר׳, 55, נשוי ואב לשלושה, בוגר תואר ראשון במדעי המדינה ופילוסופיה מאוניברסיטת ת"א ותואר שני במנהל ציבורי מאוניברסיטת הרווארד, מכהן כיום כסגן ראש השב"כ.

את שירותו הצבאי בצה"ל ביצע ר׳ כלוחם בסיירת מטכ"ל, ולאחר מכן התגייס לשב"כ כלוחם ביחידת המבצעים. במסגרת שירותו ארוך השנים למען ביטחון ישראל, לחם ופיקד ר׳ על מבצעים רבים ברצועת עזה, ביהודה ושומרון ובלבנון. בשנת 2011 מונה לראש אגף המבצעים בשב"כ, בשנת 2016 מונה לראש אגף המטה האחראי על בניין הכח של הארגון ובשנת 2018 מונה לסגן ראש השירות, תפקיד אותו הוא ממלא בשנתיים וחצי האחרונות.

במהלך השנים הוענקו למבצעים שהוביל ר' וליחידות שעמד בראשן מספר פרסי ביטחון.  נוכח ניסיונו ארוך השנים, ביצועיו והבנתו את האתגרים המשמעותיים הניצבים בפני מדינת ישראל בכלל, ובפני שירות הביטחון הכללי בפרט, בחר רה"מ בנט למנותו לתפקיד ראש השב"כ.

המתמודד מול ר' היה ר' השני ושניהם גדלו בשב"כ. ר' השני החל כרכז וביצע תפקידים שונים בשטח, וכן תפקיד באגף הטכנולוגיה. הוא כיהן כראש המרחב הדרומי בארגון וכראש אגף המטה, והיה הסגן הראשון של ארגמן. מאז שסיים את התפקיד הוא נמצא בהמתנה, ומשמש פרויקטור במינהלת פיתוח אמצעי לחימה ותשתיות (מפא"ת) במשרד הביטחון. שני ה־ר' דוברי ערבית, ושניהם בוגרי קרן וקסנר.

באופן טבעי מינוי של ר' יגרור פרישה לגמלאות של ר' השני. סביר שבהמשך לכך יפרשו עוד כמה בכירים בארגון, שיבינו כי סיכוייהם לקידום נמוגו. זה תהליך טבעי ומתבקש; גם ארגמן עצמו (שמתכנן לצאת לחופשה ארוכה; בפוליטיקה לא ימצאו אותו) אומר שהגיעה העת להזרים דם חדש לשב"כ.

ראש הממשלה, נפתלי בנט: "ר׳ הוא לוחם נועז ומפקד מצוין. אין לי ספק שהוא יוביל את השירות לפסגות חדשות של מצוינות למען ביטחון ישראל".

אתגר הסייבר של השירות

בתקופתו כראש השב"כ קידם ארגמן שני תחומים עיקריים. הראשון, החיבור המבצעי־מודיעיני, שרק קצה שלו בא לידי ביטוי במבצע שומר החומות בעזה. השני, הטכנולוגי, שבו ביצע הארגון קפיצת דרך משמעותית ביכולות ובמענה. למחליפו יהיו שלושה אתגרים מרכזיים. הראשון נולד בשומר החומות. השב"כ פספס את המהומות בערים המעורבות. לא מדובר בהחמצת העיתוי הספציפי שבו פרצה האלימות - ספק אם יש גורם שמסוגל להצביע על כך במדויק - אלא באיתור זרמי עומק בחברה הערבית, ובהתרעה וחיפוש אחר מענה מוקדם לבעיה.

האירועים האלה הוכיחו שיש קשר ישיר בין פלילים לטרור. במקרים רבים, אלה אותם גורמים ואותו הנשק. אבל עד כה סירב השב"כ לגעת במה שהוא לא טרור לגמרי. גם כשהושלכו בקבוקי תבערה על תחנות משטרה ברמלה ובלוד, גם כשנוסרו עמודי חשמל או חובלו בורות תקשורת בדרום - השב"כ השאיר למשטרה את הטיפול בבעיה.

כעת, נדרש תיקון. חלקו כבר נעשה באמצעות כניסת השב"כ לאיתור, מעצר וחקירת כל מי שהיו מעורבים בפרעות, אבל עיקרו עוד לפנינו. שב"כ חייב למלא את תפקידו כקמ"ן הלאומי של ערביי ישראל באופן מורחב. זה נכון (בהיקפים קטנים בהרבה) גם לגבי הימין הקיצוני והפוטנציאל לאלימות מצידו, שעברה בחלקה לפעילות אינטנסיבית ברשתות החברתיות (שמפני הפוטנציאל המסוכן שלה הזהיר ארגמן, אך מחייבת צעדים נוקשים יותר).

הרשות הפלשתינית

האתגר השני הוא הרשות הפלשתינית. אבו מאזן נמצא בדמדומי כהונתו. הפופולריות שלו בשפל חסר תקדים, על רקע החלטתו לדחות את הבחירות ובעקבות הפופולריות שחמאס צבר סביב אירועי מזרח ירושלים. מחליפו יהיה, בסבירות גבוהה, קיצוני ממנו, והוא גם עלול לחתור לשיתופי פעולה עם חמאס.

ישראל מזניחה את הזירה הפלשתינית שנים ארוכות. זה נובע מהשקט הביטחוני היחסי ששורר ביו"ש (בעיקר תודות לסיכול המוצלח של השב"כ), ומהנתק המדיני עם הרשות. השב"כ אמנם מקיים קשר שוטף עם אבו מאזן ואנשיו, אבל עליו להיערך כעת להחלפה, לדעת לתקשר עם כל המועמדים (וגם עם האופוזיציה), ובעיקר להיות ערני ולזהות ולהתריע מראש על השינויים הצפויים, שלחלקם תהיה משמעות מדינית, כלכלית וביטחונית רבה.

האתגר השלישי הוא פנים־ארגוני, אבל יש לו השלכות מבצעיות נרחבות. ארגמן ביצע רה־אורגניזציה נרחבת באגף הסייבר של השב"כ, אבל כעת נדרשות החלטות דרמטיות בתחום כדי לשדרג את יכולותיו. ההחלטה העיקרית שמחליפו יידרש לה תהיה אם להותיר את ההפרדה בין אגף הסייבר לאגף תשתיות המחשוב (IT), או לחבר ביניהם. בכהונתו כראש המוסד הוביל יוסי כהן חיבור כזה, אבל מחליפו דדי ברנע מוביל כעת מהלך להפרדה מחדש בין האגפים.