אירוע טקטי, השלכות אסטרטגיות

כבר עשרות שנים שבכל קורס פיקודי בצה"ל מלמדים על "הרב"ט האסטרטגי". אירוע מקומי טקטי ושולי לכאורה, שגורר את צה"ל ואת מדינת ישראל לפלונטר אסטרטגי.

זה בדיוק מה שקרה שלשום בהפגנה בגבול רצועת עזה. אירוע מקומי ידוע מראש שאמור היה להסתיים ללא עניין מיוחד, שיצא מכלל שליטה וסיבך את ישראל בהתכתשות לא רצויה, שנדמה ששיאה עוד לפנינו.

צה"ל לא הצליח לנפק אתמול הסברים מניחים את הדעת להתנהלותו בתקרית. לא לשאלה מדוע התאפשר לאנשי חמאס להיכנס לפרימטר - חיץ בעומק של כ־300 מטרים מהגדר שאמור להישאר סטרילי - וגם לא לשאלות שנגעו למיקומם של הצלפים, באופן שהקל את הפגיעה באחד מהם.

על פניו נדמה שמדובר בכשל טקטי עמוק, שהסתיים בפציעתו האנושה של הלוחם בראל חדריה־שמואלי, ועלול היה להסתיים בתוצאות קשות בהרבה; לו בחר המחבל לגלגל רימון לחרך, ולא לירות מאקדח, האירוע היה נגמר עם שלושה הרוגים.

לא ברור גם מדוע לא הסתייע צה"ל בלקחים הרבים שצבר מאירועי עבר על הגדר. הפגנות אלימות של חמאס אינן דבר חדש, וצה"ל שילם ב־2018 שכר לימוד יקר עד שפיתח שיטות להתמודד עימן. הוא הצליח אז לעשות זאת במחיר דמים גבוה בצד הפלשתיני, אבל נמוך בצד הישראלי - הרוג אחד, למרות היקף ההפגנות והאלימות שהיתה בהן.

כעת, רושם צה"ל מחיר כבד כבר בהפגנה המשמעותית הראשונה שהוא מתמודד איתה בעת הנוכחית. אוגדת עזה תידרש לתת הסברים לטיפול הלקוי שלה באירוע, שמגיע דווקא אחרי שתפקדה מצוין בהגנה במהלך מבצע שומר החומות. הפער הזה מטריד בעיקר משום שהאירוע שלשום לא הגיע בהפתעה - צה"ל הכיר אותו ונערך לו - ולא ברור אם הוא נבע מביטחון עצמי מופרז, משאננות או מהערכת חסר של האיום.

צה"ל הבהיר אתמול כי הוא מתחקר את האירוע ביסודיות. מקרים דומים בעבר הסתיימו עם מסקנות נחרצות, כולל אישיות. ספק אם זה יקרה כעת; הפיקוד הצה"לי מצופף שורות באופן מדאיג, גם מחשבתית, וגם הדרג המדיני לא מאתגר אותו במיוחד (ע"ע האישור שנתנה אתמול הממשלה ל"תוספת הרמטכ"ל" השערורייתית לשכר משרתי הקבע). ראש הממשלה אמר אתמול בישיבת הממשלה ש"צה"ל, פיקוד הדרום ואוגדת עזה ערוכים ומוכנים לכל תרחיש", קביעה בעייתית משהו על רקע תוצאת האירועים שלשום.

אבל האירוע בעזה מדאיג לא רק בגלל תוצאותיו הקשות, אלא בעיקר בגלל השלכותיו להמשך. חמאס קיבל רוח גבית, ומן הסתם ימשיך בהפגנות מתוך תקווה לגבות מחיר גם בעתיד. אפשר להניח שצה"ל יבצע את ההתאמות הטקטיות הנדרשות ומן הסתם יגלה אגרסיביות גדולה יותר בהפעלת הכוח, מה שיוביל בהכרח לנפגעים פלשתינים - עניין שלא יעבור בלי תגובה מהצד הפלשתיני.

זה ריטואל מוכר וידוע מראש. כאמור, הצדדים כבר היו בו לפני שלוש שנים, והאלימות הסתיימה אז רק לאחר שהושג הסדר להעברת תשלום חודשי ("מזוודות הכסף") מקטאר לחמאס. כעת נראה שחמאס אינו מאושר מההסדר החדש למימון הקטארי, משום שהוא מותיר את אנשיו ללא משכורות.

ישראל בוודאי לא תוכל להבליג על המשך האלימות ותידרש להגיב, מה שבהכרח יציב את הצדדים שוב על מסלול של עימות.

רק לפני שלושה חודשים, בתום "שומר החומות", טענה צמרת צה"ל שהמבצע יביא לדרום שקט לזמן ממושך. מאז כבר שוגרו בלונים, נורתה רקטה ולוחם נפצע אנושות, וההבטחות וההערכות של צה"ל התבררו כרחוקות מאוד מהמציאות. זה לקח חשוב בצניעות (המבצע היה פחות הרואי מכפי שצה"ל ניסה להציג אותו ואת הישגיו), וגם במבט לעתיד. שום דבר בעזה לא נפתר בזבנג וגמרנו, ואף אחד לא באמת יכול לעמוד ברף שהוא מבטיח לציבור. כתמיד, עזה נשארת איתנו, והיא דורשת ניהוג עדין והתמודדות יומיומית כדי לשמור שלא תתפרץ שוב.