כך נצמצם את הפער: חמשת הצעדים שימנעו ממערכת הביטחון את המחדל הבא

יום הכיפורים צרוב בתודעה הלאומית כמחדל קשה וכמלחמת פתע. באופן דומה, החל משנת 2023, גם אירועי סוכות ושמחת תורה יישארו צרובים לעד כמחדל והפתעה אסטרטגית.

למרות שחמישים שנים מפרידות בין שני האירועים ההיסטוריים הללו, ההיסטוריה חוזרת על עצמה. מערכת הביטחון והדרג המדיני עברו שינויים ותהפוכות רבים, אך מדינת ישראל שוב הופתעה – ואנו ממשיכים להיות מופתעים אפילו כיום.

ההפתעות הנוכחיות באות לידי ביטוי במגוון דרכים, החל מתגובות בלתי צפויות של האויב לפעולות צה"ל, ועד לקצב ההתאוששות והשיקום המהיר של ארגוני הטרור לאחר שספגו פגיעות קשות.

הפער המבני ושלבי ההפתעה

הנחת העבודה הבסיסית ותפיסת המציאות של כל מדינה חייבות לצאת מנקודת הנחה שתמיד יתרחשו הפתעות. זאת, מאחר שקיים פער מבני ומתמשך בין המציאות המשתנה לבין האופן שבו אנו מבינים את האיום ומתכוננים אליו.

לנגד עינינו מתפתח פער קבוע המורכב משלושה שלבים מרכזיים:

1. המציאות המשתנה: האויב פושט ולובש צורה, משנה את שיטותיו ואת הטכנולוגיה שברשותו. תורות הלחימה משתנות כתוצאה מתחרות מתמדת של למידה והפקת לקחים, שכן האויב מבצע תהליכים דומים לשלנו.
2. ההבנה מפגרת אחרי המציאות: מערכת הביטחון נוטה לפרש את המציאות באמצעות מושגים וניסיון מהעבר. הפער נוצר לאו דווקא מחוסר במידע, אלא מחסר בפרשנות שמזהה את השינוי בזמן אמת.
3. ההיערכות מפגרת עוד יותר אחרי ההבנה: גם כאשר מצטברת תובנה חדשה, לוקח זמן רב להפוך אותה לשינוי מעשי בתוכניות, בבניין הכוח, באימונים, בציוד ובתפיסת ההפעלה.

על מצע שלושת השלבים הללו מתפתחת ההפתעה. ככל שעובר הזמן, הפער בין המציאות להבנתה גדל, וכך גם גודלה של ההפתעה.

צמצום מרחב חוסר הוודאות

את ההפתעה אי אפשר למנוע לחלוטין, שכן כל מהות המלחמה מתבססת על תחבולות. כל צד תמיד ינסה להפתיע את יריבו בתזמון, בטכנולוגיה או בכיווני תקיפה, ומי שלא יתכונן לכך סופו להפסיד.

יש להבחין בין הפתעה בסיסית, שכלל איננה במודעות ופוגשת ארגון בהלם מוחלט, לבין הפתעה מצבית שבה האיום היה תחת חשיבה אך ההיערכות אליו לקתה בחסר. על מדינת ישראל חל איסור מוחלט להימצא שוב באזורי ההפתעה הבסיסית.

כדי לצמצם את מרחב ההפתעות, על המערכת לאמץ חמישה עקרונות פעולה מרכזיים:

1. הטלת ספק: אין לקבל את המובן מאליו. יש לעודד חשיבה אחרת שמחדדת את הארגון ומאלצת אותו לחשוב על כיוונים ומצבים לא מקובלים.
2. חיפוש אחר ההשתנות: חובה לבנות מנגנונים שיזהו שינויים יזומים בכל הזירות והממדים (טכנולוגיה, בניין כוח ותורות לחימה). על המערכת לשאול בכל יום "מה השתנה?" ולא להיאחז במציאות המוכרת.
3. תגובה מהירה: יש להתאים את מנגנון קבלת ההחלטות לקצב ההשתנות בשטח. הדבר דורש צמצום של מחסומים בירוקרטיים, ייעול תהליכי הצטיידות וקיום מנגנוני פיקוח הדוקים על הביצוע.
4. קיצור זמן המעבר לפעולה: מרגע שהארגון הופתע, הזמן שנדרש לו כדי להתאושש, לגשר על הפערים ולהתמודד מול המציאות החדשה חייב להיות מהיר ביותר.
5. הרחבת שולי התרחיש הלא סביר: למרות שלא ניתן להתנהל תמיד במצב קצה, המערכת חייבת לתת מענה ראשוני לאותן נקודות תורפה מועדות לפורענות כמו חגים, סופי שבוע ואשמורת הלילה.

ההפתעה הבאה תגיע, וזו חייבת להיות הנחת היסוד המרכזית. האתגר האמיתי של מערכת ביטחון טובה איננו למנוע כל הפתעה, אלא להבטיח שהיא לא תשותק כליל ברגע האמת, ותדע לזהות את ההשתנות לפני שההפתעה תהפוך לאסון.

תת אלוף (מיל') צביקה חיימוביץ הוא לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי