בין קוסרה למשרד האוצר: המאבקים הפנימיים של מערכת הביטחון

יו"ש.

ההתפרעות אתמול של קיצונים יהודים בכפר קוסרה הייתה המשך ישיר לרצף אירועים בגזרה, שמאיים להצית את יהודה ושומרון. צה"ל, שנאלץ שוב לשגר כוחות כדי לפנות את הפורעים היהודים שהתבצרו בבית פלסטיני, מתריע זה כשבועיים מפני הפוטנציאל הנפיץ של האירועים וההשלכות שלהם על הלחימה בטרור ועל הפעילות בגזרות אחרות.

בדרג המדיני מגלגלים בינתיים עיניים, למרות ביקורת גוברת מצד מדינות בעולם - כולל ארצות הברית. הרושם הגובר בצה"ל הוא שיש בממשלה מי שמעוניינים בהסלמה רחבה, בין אם כדי לפרק את הרשות הפלסטינית ובין אם מסיבות פוליטיות.

בכירים בצה"ל הבהירו כי לא יתנו יד למהלכים שאינם מתחייבים מהמציאות, אולם דאגתם נובעת בין היתר מכך שתקופת החגים צפויה להגביר את החיכוך בין האוכלוסיות ביו"ש, וגם בהר הבית.

איזנקוט.

הוועדה המייעצת לאבטחת בכירים תתכנס השבוע, לבקשתו של יו"ר ועדת הבחירות המרכזית, השופט נועם סולברג. על הפרק: עניינם של ראשי מפלגות שאינם זוכים לאבטחת שב"כ, ובראשם גדי איזנקוט.

כזכור, אנשיו של איזנקוט פנו לשב"כ בבקשה שתוצב עליו אבטחה, אולם הבקשה סורבה. ראש שב"כ, דוד זיני, אמר כי ימליץ למשטרה לאפשר למאבטחיו של איזנקוט - עובדי חברה פרטית, בוגרי היחידה לאבטחת אישים - לשאת נשק.

זיני אכן המליץ למשטרה לאפשר למאבטחיו של איזנקוט להיות חמושים, אבל המשטרה מסרבת. מלשכת המפכ"ל דרשו בתגובה כי שב"כ יגדיר שיש על איזנקוט איום ברמה 6, הרמה הגבוהה ביותר, כתנאי לאישור נשיאת הנשק. שב"כ השיב כי אין במודיעין מידע שמצביע על איום כזה, ולמרות זאת שב על המלצתו לאפשר למאבטחים להיות חמושים. המשטרה איתנה בסירובה, והוועדה תידרש לדון בנושא.

סביר שהוועדה לא תמליץ על אבטחת שב"כ לאיזנקוט, לנוכח ההתנגדות בארגון, לרבות של גורמי האבטחה והייעוץ המשפטי, וכדי שלא לייצר תקדים. אולם לנוכח הסכנה המובהקת לביטחונו, יידרש למצוא פתרון.

אפשרות אחת היא לאבטח את כל ראשי המפלגות המתמודדות לזמן קצוב לפני הבחירות, ואפשרות אחרת היא לאפשר להם אבטחה חמושה. בעידן שבו כל ראש משפחת פשע מסתובב עם מאבטחים חמושים שלא ברישיון, ההתעקשות של המשטרה נטולת היגיון ועלולה להיות הרת אסון.

חמאס.

הצנזורה התירה לפרסום בסוף השבוע את סוגיית המגעים שניהל ראש שב"כ לשעבר, רונן בר, עם בכיר חמאס ראזי חמד. המגעים נוהלו בשיחות טלפון במטרה לקדם את סוגיית שחרור החטופים, והם שאפשרו את העסקה שבוצעה בינואר 2025, שבמסגרתה הושבו לישראל 33 חטופים, בהם כל הנשים שהוחזקו בידי חמאס.

הפרסום הזה לא נולד בחלל ריק. קדם לו פרסום של העיתונאי בן כספית, שלפיו מקורבו של נתניהו, איש העסקים שלומי פוגל, ניהל מגעים עם חמאס במהלך מבצע "צוק איתן" ב-2014.

אלא שאז המגעים נוהלו מעל לראשה וללא ידיעתה של מערכת הביטחון, ובשעה שמשלחת ישראלית רשמית ניהלה מגעים עם חמאס בקהיר, בתיווך מצרי. כאשר מערכת הביטחון גילתה את הערוץ החשאי זומן פוגל לשיחת אזהרה, והודה כי נשלח בידי נתניהו.

הפרסום כעת, שמניעיו פוליטיים, נועד ליצור מצג שווא שכולם דיברו עם חמאס. זה אינו המצב, ולא רק משום שבר עסק בהצלת חיים בלבד, בעוד שנתניהו עסק בהצלת חמאס. מרגע לרגע מתחוור הצורך להעמיק בעבודתה של ועדת החקירה הממלכתית - שצריך לקוות שתוקם - גם כדי לברר את אופי וטיב הקשרים שניהלו נתניהו ומקורביו עם חמאס.

שכר.

בשבוע שעבר פרסם משרד האוצר את שכרם של משרתי הקבע בצה"ל, וכן את שכרם של עובדי המוסד, שב"כ וגופי הביטחון האחרים. לכאורה, שקיפות ציבורית ראויה. בפועל, מכה מתחת לחגורה מצד בכירי האוצר, כחלק ממאבקי התקציב. בניגוד למה שעלה מהפרסום - כאילו מדובר במשכורות מפנקות ביותר - השכר רחוק מלשקף את היקף ההשקעה וההקרבה.

זאת שיטה מוכרת של האוצר, שנוסתה בהצלחה כבר פעמים רבות בעבר. אלא שמה שהיה נכון עד למלחמה, לא נכון אחרי שלוש שנות לחימה. צה"ל, וכמוהו יתר גופי הביטחון, מתוחים עד לקצה. להציג אותם כנהנתנים שעושקים את הקופה הציבורית זו חוצפה, שתרחיק רבים וטובים בשעה שמערכת הביטחון זקוקה לרבים וטובים.

אף מאבטח בשכר שעתי לא יסכים לעבוד בשב"כ, אם הוא יכול במקביל להרוויח 20 שקלים יותר לשעה בחברת אבטחה פרטית. ואף נגד שנדרש לעבוד 24/7 לא יישאר בצה"ל, כשהוא יכול להרוויח עשרות אחוזים יותר ולעבוד מ-8:00 עד 17:00 במוסך אזרחי שקרוב לביתו.

תקציב.

הרקע לעיסוק בשכר הוא ניסיונו של האוצר למנוע תוספת לתקציב הביטחון. בחודש שעבר סיכם נתניהו על תוספת של 40 מיליארד שקלים, מהם 15 מיליארד שיועברו מיידית.

בינתיים האוצר מעכב את הכסף, וצה"ל מגרד את התחתית: בהינתן רף האיומים הקיים ביו"ש, בעזה, בלבנון ובסוריה, והכוננות לאיראן, היקף המילואים צפוי להישאר גבוה, כ-54 אלף משרתים, והפגיעה העיקרית תהיה בהצטיידות - בעיקר באמל"ח ובתחמושת לכוחות היבשה.

בצה"ל מצביעים על האחראי לעיכוב: הממונה על התקציבים במשרד האוצר, מהרן פרוזנפר. בעברו הלא רחוק היה פרוזנפר היועץ הכספי לרמטכ"ל וראש אגף התקציבים במשרד הביטחון, ומי שנלחם אז מצידו השני של המתרס - נגד האוצר.

דרישתו להתייעלות במערכת הביטחון אינה שונה ממה שדרשו אנשי האוצר בתקופתו בצה"ל, אולם העיכוב שהיא גורמת עלול להיות בעייתי לנוכח הבחירות הקרבות והזמן שיעבור עד להקמת ממשלה חדשה ואישור תקציב מדינה חדש.