התוכנית המדינית: נסיגה ישראלית תמורת פעולה נגד חיזבאללה?

תהליך המשא ומתן המתנהל בין לבנון וישראל בחסות ארצות הברית מהווה איום ישיר על חיזבאללה, אבל לא רק. איראן רואה בהתקרבות בין המדינות ואולי אף הגעה להסדרי בטחון או שלום עתידיים כאיום ישיר על האסטרטגיה האירנית, שלא רק שלא נחלשה לאחר מלחמת "שאגת הארי"(מרץ/אפריל 2026), אלא אסטרטגיה שחיזקה את הקשר בין הציר השיעי שמתחיל באיראן ומבוסס על שלוחות אזוריות בעירק, תימן ולבנון ופחות בעזה.

חיזבאללה בעידוד איראן עושה ויעשה הכל כדי לחבל, לעכב ולתקוע תריז בגלגלי המשא ומתן בין ישראל ולבנון, והתקרית האחרונה בה נפצעו קשה שלושה לוחמי חטיבת הקומנדו מפגיעת רחפן נפץ, שבשונה מהאירוע האחרון בו נהרגו שני חיילי מילואים מפיצוץ מטען בבית בו שהו או נכנסו, והיה (עדיין) קושי לקבוע מתי ועל ידי מי הונח המטען, הרי שהאירוע בסוף השבוע האחרון היה יזום ולא הותיר ספק לטביעות האצבע ולמבצעיו.

מבחינת טהרן, חיזבאללה הוא לא רק כוח התנגדות צבאי נגד ישראל. הוא מנגנון שמאפשר לאיראן להקרין כוח לעבר הים התיכון, להחזיק איום ישיר וזמין על ישראל, ולשמר השפעה פוליטית בלבנון ולשמש כלי חשוב ברעיון הרציפות הטריטוריאלית של איראן, דרך עירק בואכה סוריה ולבנון, שאיפות שלא נזנחו גם לאחר שנות המלחמה האחרונות.

איראן מבחינתה, תנסה להעביר את הכדור ממגרש המשא ומתן על הורמוז למגרש הלבנוני ולהסיט את תשומת הלב ואת האש הרחק מגבולותיה לאזורינו, זה ישרת את אירן בעתיד הקרוב ויש לעשות הכל שלא לשחק לידי האירנים.

ישראל שבמהלך "שאגת הארי" מיהרה להתהדר במארב האסטרטגי שנכנס חיזבאללה ואיפשר להרחיב ולחדש את המערכה נגד חיזבאללה בלבנון, מבינה לאחר כחצי שנה שהמציאות מעט שונה. הארגון היה רחוק מלהיות על סף קריסה בימים שלאחר עידן נסראללה ולאחר שנה של פעילות יזומה התקפית בחסות הפסקת האש לאחר סבב המלחמה הראשון ("חיצי הצפון"), הארגון שיקם עצמו במהירות, אושש את יחידות השטח שנפגעו וביסס מחדש את התשתיות בדרום לבנון.

כיבוש והשתלטות על רצועת הביטחון אולי דחק במספר קילומטרים את חיזבאללה מקו הגבול, אך לא באמת מהווה פתרון ארוך טווח לטיפול ולהתמודדות מול חיזבאללה, את זה צריך לומר ביושר ולא להמתין עוד עשור או פחות כדי להבין.

מה ישראל צריכה לעשות?

ישראל בנקודת הזמן הנוכחי צריכה להפעיל נכון את הכוח הצבאי, בין אם בתגובה לפעולות חיזבאללה או באופן יזום להסרת איומים מיידיים, אך יותר מכך, עליה לנקוט בתבונה מיידית המנחה ומשולבת עם המעשה הצבאי.

הייתי מציע לישראל לנקוט בחמש פעולות כדי להימנע מפלונטר לבנוני ולא לשחק לידי אירן:

1. להציב יעד ברור בצורת מונופול לבנוני על הכוח הצבאי ולהביא לכך שצבא לבנון יהיה הגורם היחיד שמחזיק בכוח צבאי בדרום ובלבנון בכלל, לגלות סבלנות ולהעמיק את שיתוף הפעולה ולראות בהצלחת צבא לבנון כיעד ישראלי.
2. להפוך את ארצות הברית לשותפה בביצוע ולא רק מתווכת בין ישראל ללבנון
3. להציע ולדרבן את לבנון "בעיסקה הפוכה" - על כל צעד לבנוני אמיתי ומוצלח נגד חיזבאללה יענה בנסיגה ישראלית, הפחתת הפעילות הצבאית, פתיחת מסלולים כלכליים ותמיכה בשיקום דרום לבנון.
4. פגיעה ממוקדת בחיזבאללה - שימור ההרתעה, תוך החלשת חיזבאללה בפעולות ממוקדות מבלי לחזק את הנרטיב שלו בקרב האוכלוסיה המקומית.
5. להפוך את לבנון לזירת תחרות עם איראן - ישראל צריכה להציע למדינות ערב, לארה"ב ולאירופה את החזון של לבנון ריבונית החיה לצידה של ישראל ובשלום. לקדם את רעיון מה יבוא במקום חיזבאללה ולא איך עוצרים את חיזבאללה. ליזום מהלך מדיני אזורי.

הניצחון הישראלי בלבנון לא יהיה ביום שבו לא יישאר אף מחבל חיזבאללה בלבנון וגם לא רק מדרום לליטני. הוא יהיה ביום שבו לבנון תחליט שהיא מדינה ולא שלוחה של אירן, ביום שבו יתנתק הקשר בין אירן ללבנון ביוזמת האחרונה. ישראל צריכה להימנע מכריכת העימות מול אירן דרך המצב בלבנון ולהפוך ממגיבה ונגררת ליוזמת ובעלת אינטרס לפתרון סוגיית לבנון והגבול הצפוני ולא רק במעשה הצבאי.

הכותב הינותת אלוף במילואים לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי