"המשך של עוול כבד": משפחתו של אלון שמריז ז"ל נגד החלטת בג"ץ

משפחתו של אלון שרמיז הגיבה היום (ראשון)לפסק הדין שניתן על ידי בג"ץ, אשר הכריע כי אלון ז"ל לא יוכר כחלל צה"ל. "המשפחה רואה בהחלטה המשך של עוול כבד לאלון, באופן מפלה ולא מוצדק לעומת מקרים אחרים שבהם מערכת הביטחון כן ראתה לנכון להכיר בנסיבות שונות בחללי צה"ל", אמר עורך דינה של המשפחה.

בהודעה המלאה שנמסרה על ידי עורך דינה של המשפחה, רן כהן רוכברגר, נכתב כך: "המשפחה השכולה של אלון ז"ל קיבלה בכאב ובתסכול עמוקים את פסק הדין שניתן היום.

אחרי המתנה מורטת עצבים ותקווה שייעשה צדק סמלי לאלון, המשפחה רואה בהחלטה המשך של עוול כבד לאלון, באופן מפלה ולא מוצדק לעומת מקרים אחרים שבהם מערכת הביטחון כן ראתה לנכון להכיר בנסיבות שונות בחללי צה"ל.

ההחלטה הלא צודקת הזו, שנשענת על פורמליזם, עומדת בסתירה ישירה לדמותו, לעשייתו ולמורשתו מעוררת ההשראה של אלון ז"ל. אנחנו תקווה שהמדינה תדע עוד לתקן את התוצאה, לא רק עבורנו, המשפחה השכולה, אלא גם עבור כל מי ששילמו את המחיר הכבד ביותר עבורה".

כזכור, מוקדם יותר היוםבג"ץ דחה את עתירתם של אבי ודקלה שמריז, הוריו של אלון שמריז ז"ל, שביקשו להכיר בבנם כחלל מערכות ישראל, להביאו לקבורה צבאית בבית עלמין צבאי ולהכיר בהם כהורים שכולים לפי חוק משפחות חיילים.

כזכור, שמריז ז"ל נחטף מביתו בקיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר 2023, ונורה למוות בשוגג מאש כוחות צה"ל ב-15 בדצמבר 2023 בשכונת שג'עייה, לאחר שנמלט משוביו יחד עם שני חטופים נוספים: יותם חיים וסאמר אל-טללקה.

בג"ץ דחה היום (ראשון) את עתירתם של אבי ודקלה שמריז, הוריו של אלון שמריז ז"ל, שביקשו להכיר בבנם כחלל מערכות ישראל, להביאו לקבורה צבאית בבית עלמין צבאי ולהכיר בהם כהורים שכולים לפי חוק משפחות חיילים.

כזכור, שמריז ז"ל נחטף מביתו בקיבוץ כפר עזה ב-7 באוקטובר 2023, ונורה למוות בשוגג מאש כוחות צה"ל ב-15 בדצמבר 2023 בשכונת שג'עייה, לאחר שנמלט משוביו יחד עם שני חטופים נוספים: יותם חיים וסאמר אל-טללקה.

שופטי ההרכב -דוד מינץ, יעל וילנר ועופר גרוסקופף - קבעו פה אחד כי הוראות החוק אינן מאפשרות להיעתר לבקשת העותרים. מינץ ציין בחוות הדעת כי ההכרה בחייל שנספה במערכה מותנית בכך שהיה חייל בעת פגיעתו, או שנפגע בדרכו לשירות המילואים. השופטים הבהירו כי גם תחת ההנחה ששמריז ז"ל זומן למילואים, אין חולק כי בשל חטיפתו הוא לא התייצב בפועל לשירות ולא היה בדרכו למקום ההתייצבות.

הוריו של אלון עמדו בעתירתם על כך שבנם היה משרת מילואים פעיל ביחידת יהל"ם, ובבוקר המתקפה נעשו פעולות לזמנו לשירות. עוד הדגישו את התושייה והגבורה שהפגין בשבי ובבריחה ממנו תוך שימוש במיומנויותיו הצבאיות, וטענו כי מותו בנסיבות צבאיות מובהקות מצדיק הכרה רשמית, שכן תכלית עתירתם היא סמלית וערכית.

מנגד, צה"ל בראשות ראש אכ"א, הרמטכ"ל והפרקליטה הצבאית הראשית, טענו כי אלון ז"ל לא זומן לשירות מילואים בעת חטיפתו ולכן לא היה בשירות פעיל כשנהרג, כאשר הפנייה אליו בצהרי 7 באוקטובר הייתה "בדיקת זמינות" בלבד.

השופט מינץ ציין בנימוקיו כי העתירה מעוררת "מורכבות אנושית וציבורית", אך הבהיר כי דחייתה משקפת הכרעה משפטית בלבד, שאינה גורעת מההערכה להתנהלותו של שמריז ז"ל, "אשר גילה אומץ לב יוצא דופן וחריג בנסיבות קשות מנשוא".

השופטת וילנר הוסיפה: "אין עוררין על גבורתו העילאית ועל התושייה יוצאת הדופן שהפגין אלון ז"ל. לצד זאת, כמבואר בחוות דעתו של חברי, הוראות הדין אינן מאפשרות להיעתר לסעדים המבוקשים, ובנסיבות אלו, קצרה ידנו מלהושיע".