"מפלצת מול מטולה": הצצה נדירה למתחם הסודי של חיזבאללה ברכס הבופור

יותר מרבע מאה חלפה מאז שחיילי צה”ל עזבו את הבופור בחסות החשיכה. הדרך שהייתה פעם “ציר הדמים” נותרה חרוטה בזיכרון של דורות של לוחמים, אך המציאות בצפון שינתה שוב את כללי המשחק.

הדרך שמתחילה במשגב עם וממשיכה אל תוך דרום לבנון חושפת בזה אחר זה כפרים הרוסים מהלחימה, שיירות של כלי הנדסה כבדים הפורצים צירים חדשים ומגננים שבהם עדיין ניצבים לוחמי צה”ל מול רכסי האבן של דרום לבנון.

הדרך אל הבופור מתחילה במשגב עם. השער נפתח, והשיירה חוצה את הגבול אל תוך דרום לבנון. לאורך הצירים נראים כפרים שספגו פגיעות קשות במהלך המלחמה. חלק מהבתים חרבים לחלוטין, באחרים עדיין מוצבים חיילי צה”ל. דחפורי D9, מחפרים וכלי הנדסה כבדים עובדים כמעט ללא הפסקה, מרחיבים צירים ומכשירים דרכים.

שום דבר כאן אינו מקרי. כל דרך שנפרצה וכל סוללת עפר שנבנתה הן חלק מהמאמץ להבטיח שליטה במרחב ולמנוע מחיזבאללה לשוב אל המקומות שמהם איים במשך שנים על יישובי הצפון.

איום ישיר

בהמשך הדרך מגיעים אל נהר הליטני. במקום שבו בעבר היוו המים מכשול משמעותי לתמרון, הקים צה”ל מספר גשרי גלילים שאפשר לכוחות לחצות במהירות את הנהר ולהמשיך צפונה. החצייה הזאת הייתה אחד משלבי המפתח במבצע שבמהלכו חצו את הליטני כוחות מחטיבת גולני, חטיבה 7, גבעתי, חטיבת האש, היחידה הרב ממדית ויחידת יהל”ם. בצה”ל אומרים כי מטרת המהלך הייתה להסיר את האיום הישיר מעל מטולה ואצבע הגליל ולהשתלט על רכס הבופור ומרחב הסלוקי.

מעל הרכס ניצב עדיין המבצר הצלבני העתיק. מאות שנים חלפו מאז הוקם, אך מיקומו הפך אותו פעם אחר פעם ליעד צבאי ראשון במעלה. דגל ישראל ודגל גולני המתנופפים מעל החומות מסמלים פרק נוסף בהיסטוריה הארוכה של המקום. עד מלחמת לבנון הראשונה החזיקו בו אנשי אש”ף. אחר כך הפך למוצב המזוהה ביותר עם רצועת הביטחון, מקום שאליו הובילה “ציר הדמים” ושממנו נסוג צה”ל בשנת 2000. כעת, יותר משני עשורים לאחר הנסיגה, שב צה"ל אל אותה פסגה, אך הפעם גילה שהאיום האמיתי כלל אינו נמצא על פני הקרקע.

כמה צעדים מתוך המנהרה החשוכה אל אור היום מספיקים כדי להבין למה חיזבאללה השקיע כאן עשרות שנים של תכנון, חציבה ומימון איראני. מפתח התוואי התת קרקעי נפרשת מטולה כמעט במלואה, קרובה כל כך עד שנדמה שאפשר לגעת בה.

קו מפריד

מנקודת התצפית הזאת, נורו טילי נ”ט ואמצעי לחימה נוספים לעבר יישובי הצפון, ומכאן גם נוהלו חלק ממהלכי הלחימה של אחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר של חיזבאללה בדרום לבנון. רק כשעומדים בפתח המנהרה ומביטים דרום מזרח אל בתי המושבה, מבינים עד כמה דק הקו המפריד בין שגרת החיים בגליל לבין המערכה שמתנהלת כבר שנים מעבר לגבול.

מפקד אוגדה 36, תא”ל יפתח נורקין, המבצע תוכנן במשך שבועות ארוכים וכלל פעולות הסחה, טיהור מרחב הליטני ממחבלים והקמת מערך גישור שאפשר את חציית הנהר בהפתעה. "לאחר מכן יצאו החטיבות להתקפה”, הוא מספר.

"הגנה תחת הפסקת אש"

"גולני הסתערה על רכס הבופור, גבעתי חצתה ראשונה את הליטני, חטיבה 7 אבטחה את האגף המערבי, יחידת יהל”ם נכנסה אל התשתיות התת קרקעיות וחטיבת האש בודדה את המרחב. “האוגדה השלימה את משימתה בשלב הזה ואנחנו נמצאים כרגע בהגנה תחת הפסקת האש, מוכנים לכל תרחיש".

אבל ככל שמעמיקים בתוך ההר, מבינים כי הבופור של שנת 2026 שונה לחלוטין מזה שעזב צה"ל בשנת 2000. עד כה, אותרו באזור מנהרות גדולות, שכל אחת מהן נראית יותר כמו בסיס צבאי תת קרקעי מאשר מחילה. הכניסות רחבות, המעברים מסודרים, ובפנים נמצאים חדרי מגורים, מטבחים, מקלחות, שירותים, מחסני מזון ומים בכמויות גדולות ומערכות שאפשרו למחבלים לשהות במקום במשך תקופות ארוכות ללא צורך לצאת אל פני השטח.

סא”ל ח’, מפקד סמ”ך 1 ביחידת יהל"ם, מתאר את המקום כפרויקט הנדסי עצום שנבנה במשך כמעט עשרים שנה. לדבריו, נמצאו במקום טילי נ”ט, אמצעי נ”מ, מטענים ואמצעי לחימה רבים נוספים. "היד האיראנית פה ברורה. הם תכננו, הם ביצעו והם הכווינו את הפרויקט הזה", הוא אומר. לדבריו, חלק מהמחבלים בחרו להילחם בכוחות שנכנסו למתחם וחוסלו, בעוד אחרים נמלטו עם תחילת ההתקפה.

"מטולה - מול העיניים"

באחת המנהרות סרן ב’, קצין האג"ם של סמ"ך 1, חושף פרט חריג במיוחד. לצד אמצעי הלחימה נמצא חדר ניתוח מאובזר, שנועד לאפשר טיפול רפואי במחבלים מבלי להוציאם מהמתחם. לדבריו, מדובר בתשתית תת קרקעית אסטרטגית שאורכה יותר מקילומטר, שנועדה הן לירי ישיר לעבר מטולה והן להגנה על רכס הבופור מפני תמרון קרקעי של צה”ל. "אם יוצאים מכאן החוצה, רואים את מטולה מול העיניים”, הוא אומר. “מכאן בוצע ירי לעבר ישראל".

למרות ההשתלטות על מרבית המתחמים, הלחימה עדיין לא הסתיימה לחלוטין. ברכס עלי טאהר הסמוך, עדיין נמצאים עשרות מחבלי חיזבאללה. הכוחות שולטים בכל הפתחים והיציאות, מונעים כל ניסיון לתגבור, ומבהירים שכל מחבל שייצא מהמתחם יחוסל.

בינתיים נשמרת הפסקת האש. בצה”ל אומרים כי חיזבאללה ממשיך לעקוב אחר המתרחש. בשטח נשמעת גם הערכה יוצאת דופן שלפיה משחקי המונדיאל תורמים, לפחות לעת עתה, לשקט היחסי, כאשר חלק מאנשי חיזבאללה עסוקים בצפייה במשחקים במקום בחידוש הלחימה.

"מפלצת מעבר לגדר"

רב סרן ד’, מפקד פלוגה בגדוד 12, אינו מסתיר את ההתרגשות כשהוא מביט מהרכס אל מטולה, היישוב שבו גדל. "בילדותי, במלחמת לבנון השנייה, הסתכלנו על הצד השני והוא הרגיש כמו מפלצת שמעבר לגדר", אומר. "היום אין גאווה גדולה יותר מלעמוד כאן, להשמיד את תשתיות האויב ולאפשר שקט לתושבי הצפון".

קשה לעזוב את הבופור מבלי לחשוב על האירוניה ההיסטורית. אותו רכס שהיה במשך עשרות שנים סמל לשהייה הישראלית בלבנון הפך כעת למקום שבו נחשפה אחת מתשתיות הטרור המתקדמות ביותר שבנה חיזבאללה. המבצר העתיק עדיין ניצב על מקומו, רס״ן ד.

מסתכל דרומה לישוב הולדותו ומודה שהמלחמה הארוכה שוחקת את הלוחמים, אך לדבריו, הלכידות ביניהם וההבנה של משמעות המשימה מעניקות להם את הכוח להמשיך. "תמיד יש שחיקה. לא נשקר ונגיד שזה לא אירוע קשה. מלחמה זה אירוע קשה. אבל בסוף הלכידות החברתית בתוך המסגרת, בתוך הפלוגה, המחלקה, הגדוד, זה מה שנותן את העוצמות להמשיך.

"בסוף אתה רואה את חבר שלך מסתער, אתה מסתער איתו, ואתה מסתכל על מטולה, ואתה מבין מה אתה עושה. אז גם אם קצת קשה, זה מאוד נותן לך את הכוחות הנפשיים לבוא ולהמשיך ולהתקדם קדימה. גם שהייתי ילד הייתי בטוח שאני אגיע לצד השני".