למרות ההישגים בכל הזירות: למה "הניצחון המוחלט" עדיין מרגיש רחוק?

לאחר אלף ימי מלחמה, חשוב לדעת אם ניצחנו. חוויית הניצחון היא תופעה אנושית משמעותית שבימים אלה של משחקי המונדיאל מודגשת מלוא עוצמתה גם למי שנוטים להמעיט בחשיבותה.

לאווירת הביקורת על ממשלת נתניהו, מתלווה תחושת נכאים – מומחים ובעלי דעה מתארים עד כמה מדינת ישראל איננה מנצחת, כמה מצבנו האסטרטגי גרוע מאי פעם, הדיבור של ראש הממשלה על "הניצחון המוחלט" נעשה מוקד להגחכה. בנסיבות אלה ראוי להתבונן במבט ענייני על תופעת הניצחון.

בנקודת המוצא להתבוננות כזו כדאי לברר האם ישנה בכלל הגדרה או קריטריון אוביקטיבי לניצחון. המדע המודרני גם בהתייחסותו לתופעות האדם ולתופעות חברה ומדינה, מבקש להעמיד את המחקר והדיון על מושגים מוגדרים ומוסכמים.

אלא שבעשרות השנים האחרונות של פילוסופיית המדע, היומרה המדעית הזו, לא עמדה במבחן הביקורת הפילוסופית. כך לדוגמה הציג מישל פוקו גם את תופעת השיגעון, כתופעה תלויית הקשר היסטורי תרבותי, ללא יכולת להעמדתה על קריטריון מוחלט.

ניצחון תלוי הקשר

ובחזרה למושג הניצחון, הדיון בו בעת הזו יכול להיפתח בחידה שמובנת לכל ילד: כיצד איראן שספגה מהלומות צבאיות קשות, ונכשלה בממדים צבאיים קריטיים, יכולה לצאת מהמלחמה כמנצחת?

התשובה מתחילה בטענה שניצחון הוא תופעה תלויית הקשר תרבותי, כלכלי, רוחני ודתי. היא תלויית תודעה מקומית סובייקטיבית, לא פחות מאשר תחשיב אוביקטיבי בסיכום מתמטי של תוצאות טקטיות בשדה הקרב.

כמובן אין להמעיט מחשיבות הניצחון הפיזי בקרב הטקטי, שם הקריטריונים לעמידה במשימה ולניצחון ברורים ומוחשיים, עד לרמת החייל הפשוט.

עמד על כך הרמטכ"ל משה דיין, בניתוח הישגי פעולות התגמול בימים שקדמו למבצע סיני וכך הסביר בהרצאה לקורס קצינים: "הדעה וההרגשה איזה צבא עדיף – הישראלי או הערבי – נקבעות בכל משלט, על ידי כל מפקד, לעיתים על ידי כל לוחם, הן נקבעות גם לפי תיאורים שמתארים חיילים ואזרחים ערבים את החיילים הישראליים, המסתערים בלא היסוס, מתעקשים ומתמידים בהתקפתם. ומשלט אשר לא יפול בהתקפה ראשונה, סופו ליפול בשנייה או בשלישית..."

בנקודת מבט זו, יחידות צה"ל בלחימה ביבשה באוויר ובים, השיגו ניצחון בכל נקודת מפגש בשדה הקרב . יש כמובן מקום נרחב לביקורת ולהפקת לקחים, אפשר לשאול על קצב המבצעים שאולי היה נדרש לתנופה זריזה ומוחצת יותר, אבל בכל זירות המלחמה, מעזה ללבנון, גם בסוריה וביו"ש, ועד לאיראן ותימן ראוי להכיר בהישגים מבצעיים מובהקים וחסרי תקדים.

בכל הקשור לניצחון ברמה האסטרטגית השאלה הופכת למורכבת ותלויה במידה רבה בפרספקטיבה היסטורית. כך למשל ביחס לניצחון במלחמת יום הכיפורים. גם לאחר למעלה מחמישים שנים, ישנם היבטים לכאן ולכאן ואין בנמצא קריטריון מוחלט הקובע למי הניצחון. במלחמה מול המצרים היו לצה"ל הישגים מערכתיים מובהקים עם חציית תעלת סואץ, כיתור הארמיה השלישית והתייצבות בקילומטר ה-101 בדרך לקהיר.

אבל בתוצאה המדינית הסופית, מצרים קיבלה את כל חצי האי סיני. ישראל מצידה קיבלה הסכם שלום והשיגה לעשרות שנים את הוצאת מצרים ממעגל המלחמה נגדה. במבט האסטרטגי הזה שאלת הניצחון היא לגמרי תלויית הקשר בכל הממדים.

אכן שיפוט על תופעה כתלויית הקשר, מחולל הסתייגות בין אנשים מודרניים שמאמינים שגם לתופעות מורכבות חייב להיות קריטריון מוחלט. אלא שלתופעות הדרמטיות ביותר בחיי אדם כמו אהבה אין ולא נמצא עד היום קריטריון כזה. לחוויית הניצחון כמו לרגש האהבה, יש תפקיד מרכזי בחיי אדם ואומה ובמבט הזה, למרות כל הקשיים, מדינתישראל השיגה באלף ימי המלחמה ניצחון משמעותי במאבק על הגנת קיומה.