הסכם העקרונות שנחתם בשבוע שעבר בין ארה"ב ואיראן הניח בצורה ברורה את התשתית לחיבור שיצרה איראן עם חיזבאללה ולבנון - והפכה את לבנון למפתח הדלת הראשית לכל משא ומתן עכשווי והסדר עתידי בין השתיים.
התנהלותה של איראן ביום הפגישות הראשון מתוך 60 (שספק אם יספיקו) לא הפתיעה איש. ראינו את תמרורי האזהרה בשבוע האחרון, כאשר איראן לחצה, התעקשה - ואף הצליחה להשיג הפסקת האש בלבנון כתנאי לחתימת הסכם העקרונות. הלחץ שמפעילים ארה"ב והנשיא טראמפ על ישראל בהקשר של לבנון וחיזבאללה מגיע עד לטהרן. הם מזהים את נקודות הלחץ והסדק שנוצר בין ארה"ב וישראל, ומנצלים היטב את המצב למקסם את האינטרסים שלהם – חיזוק הציר השיעי ושימור חיזבאללה. הם שומרים תפקיד חשוב לחיזבאללה בראייה עתידית, ואיראן כבר הוכיחה שהיא רצה למרחקים ארוכים.
ישראל ניצבת בין הפטיש לסדן - בין הברית והמחויבות לארה"ב לבין אינטרס הביטחון הלאומי. פה טמון המוקש - אין באמת הפסקת אש בלבנון. חיזבאללה משגר ותוקף מדי יום את כוחות צה"ל באזור החיץ (מבחינת איראן וחיזבאללה הסכם העקרונות מחייב נסיגה ישראלית), ואילו ישראל מחזיקה מבחינתה את השטח משיקולי ביטחון מוצדקים. ישראל מוגבלת מאוד ביכולת התגובה, וכך השהייה באזור החיץ הופכת למשימה כמעט בלתי אפשרית לצבא, שהופך לפגיע יותר ויותר.
האצת המשא ומתן עם לבנון
איך משנים את המצב? ארגז הכלים הישראלי מוגבל באפשרויות. בהנחה שפעולה ישירה כעת נגד הנחיות הנשיא טראמפ (תגובה אגרסיבית ולא מידתית – וכי איך אפשר להגיב אחרת להרג חמישה לוחמים בסופ"ש אחד?) אינה החלופה המועדפת בנקודת זמן זו, הרי שבידי ישראל כמה דרכי פעולה מצומצמות.
דרך שנייה היא האצת המו"מ עם ממשלת לבנון עד הגעה מהירה להסכמות שתביא לפעולות צבאיות ממשיות בדרום לבנון. מדובר במהלך שיכול להביא אחד מהשניים: הסטת "האש" מצה"ל לצבא לבנון (סיכון בחוסר יציבות פנימית שישפיע לרעה על ישראל), או שממשלת לבנון תצליח, במהלך שיימשך זמן, להחליש משמעותית את חיזבאללה במדינה.
דרך פעולה אפשרית נוספת היא להמשיך להחזיק באזור החיץ בדרום לבנון בהסכמת ארה"ב וממשלת לבנון, ולהחזיר שטחים לצבא לבנון רק כשיהיה מוכן לכך, תוך הגעה להבנות על מרחב תגובה סביר אשר יאפשר הגנה התקפית ואפקטיבית.
האפשרות השלישית - נסיגה מאזור החיץ בהינתן אי־ההסכמות בין ישראל וארה"ב, שתותיר את כוחות צה"ל ללא יכולת תגובה משמעותית - היא בבחינת יותר נזק מתועלת.
לבנון כברומטר אזורי
איראן תמשיך להשתמש בלבנון כקלף מיקוח במו"מ, ותנסה לפחות למתוח עד הקצה את האמריקנים, עם רצון להגיב בפרובוקציה צבאית מצידה על "הפרה ישראלית", פעולה שממילא תביא לפיצוץ המשא ומתן. כל הסדר אזורי יצטרך להתמודד עם שאלות של ריבונות המדינה הלבנונית ומעמד חיזבאללה.
הצלחתה של לבנון לחזק את מוסדותיה ולהפחית את תלותה במאבקים אזוריים עשויה להפוך אותה מגורם משברי ושולי לגורם מייצב במזרח התיכון. היום יותר מתמיד זהו אינטרס ישראלי ויש בידינו לעשות לא מעט כדי שזה אכן יתממש.
הכותב הוא לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו