הניצחון הצבאי הפך לכישלון אסטרטגי - וישראל נותרה מוגבלת מתמיד

קשה היה להחמיץ בסוף השבוע את הדאגה בישראל, שנמהלה באכזבה, מההתפתחויות האחרונות בציר שבין וושינגטון לטהרן. הדיווחים שזרמו, כולל מטעם המתווכים מפקיסטן, בישרו על הסכמות קרובות, כמבוא למו"מ אינטנסיבי בין הצדדים.

המשמעות: המלחמה נגמרה - לפחות בשלב הזה. בכל זאת, מדובר בטראמפ. המשטר בטהרן נותר על הרגליים, כשהוא ממשיך לאחוז, לעת עתה, גם באורניום המועשר. ארצות הברית מתפנה לעניינים אחרים - מהמונדיאל, דרך חגיגות ה-250 לעצמאותה, ועד לבחירות אמצע הקדנציה. ישראל נותרת עם הדאגות.

אם לא יחול שינוי מפתיע, המלחמה באיראן תיזכר ככזאת שבה הצד שניצח צבאית הפסיד אסטרטגית, והצד שהפסיד צבאית ניצח אסטרטגית. ובמילים אחרות: ישראל נתנה לאיראן בראש, אבל כשלה בהשגת יעדיה האסטרטגיים ויצאה מהמערכה מוחלשת מכפי שנכנסה אליה. איראן, לעומתה, קיבלה מהלומות חסרות תקדים, ויצאה מהמלחמה מחוזקת מכפי שהייתה ב-27 בפברואר.

היעדים שלא הושגו

זאת תוצאה ישירה של ניהול שגוי, מהול במשאלות לב, ברמה האסטרטגית. ארבע סוגיות מרכזיות היו במלחמה הזאת, ועוד שתיים משניות. הסוגיה הראשונה היא הפלת המשטר: ישראל אמרה שזה אפשרי, וארה"ב השתכנעה. צמרת הממשל בטהרן אמנם חוסלה, אבל קמו לה יורשים שנדמים כיציבים מאוד, ואף קיצונים ומסוכנים מקודמיהם. גם הפנטזיה שטופחה כאילו 25 אלף לוחמים כורדים יכריעו את המערכה לא התממשה - וגם לו הייתה יוצאת לפועל, לא הייתה משיגה דבר.

הסוגיה השנייה היא הגרעין. היעד המוצהר של המערכה היה להוציא מידי איראן את 440 הקילוגרמים של אורניום מועשר לרמה של 60%, וכן את הטונות שהועשרו לרמות נמוכות יותר. זה לא קרה, וספק אם זה יקרה באופן מלא. המשמעות: איראן - גם אם תצהיר אחרת ותישבע בכתובים - תמשיך להיות כפסע מיכולת גרעינית צבאית.

הסוגיה השלישית היא מצר הורמוז. זה יהיה ההישג העיקרי של ההסכם האמריקני-איראני, אבל מדובר באחיזת עיניים: המצר היה פתוח ערב המלחמה לתנועה בלתי מוגבלת של ספינות. הדבר היחיד שקרה הוא שאיראן הוכיחה שביכולתה לסגור אותו, ובעתיד היא אף עשויה לשוב ולדרוש עליו בעלות פיזית וכלכלית.

הסוגיה הרביעית היא הכסף האיראני שהוקפא ברחבי העולם - עד 300 מיליארד דולר - וכן יכולתה של איראן לשוב ולייצא נפט ללא הגבלות. ערב המלחמה היו על איראן סנקציות משתקות, שדרדרו את כלכלתה לשפל חסר תקדים - המטבע המקומי כבר נשק ל-2 מיליון ריאל לדולר אחד. כעת אמורה טהרן לקבל בהדרגה כספים ולייצא נפט, ולהפיח חיים בכלכלתה. זה יקטין את האיום הפנימי על המשטר, וזה יגביר את האיום החיצוני משום שיהיה לו הרבה יותר כסף להתעצמות צבאית.

ויש, כאמור, עוד שתי סוגיות משנה. האחת נוגעת לפרויקט הטילים. בישראל דרשו הגבלות על יכולתה של איראן לייצר ולהצטייד בטילים, ונכזבו. השנייה נוגעת למימון ארגוני החסות, הפרוקסי, שגם הם לא ייכללו בהסכם. גרוע מכך: איראן הצליחה לכרוך את חיזבאללה ולבנון בעניינה, ולהגביל את חופש הפעולה של צה"ל בצפון. גם כאן, ישראל חלשה ומוגבלת כיום מכפי שהייתה ערב המלחמה.

טראמפ והאינטרס האמריקני

גורמים שונים בסביבת הממשלה ביקרו את טראמפ וטענו כי אכזב את ישראל - היו אף שהשתמשו בהטיות שונות של השורש ב.ג.ד. הדברים לא נאמרו בגלוי - בכל זאת ארה"ב חיונית לישראל, וטראמפ לנתניהו - אבל חייבים להודות שיש בהם מידה לא מועטה של צביעות. טראמפ זרם עם שיגיונותיה של ישראל בזירות השונות, עד שהבין שהן חסרות תוחלת או מנוגדות לאינטרסים של ארצו.

זה קרה בעזה עם חופש הפעולה שניתן לצה"ל ולא הביא להכרעה, עד שטראמפ כפה הסכם על הצדדים שהשיב לישראל את החטופים והפסיק את המלחמה. זה קרה גם בנוגע לחופש הפעולה הצבאי של ישראל בסוריה, וזה קורה כעת באיראן - ובמשתמע בלבנון. כפי שאמר סגנו, ג'יי. די. ואנס: "ארצות הברית תפעל לפי האינטרסים שלה, גם אם ישראל תהיה מאוכזבת מכך".

מצב הדברים הזה מותיר את ישראל בתסבוכת אסטרטגית לא פשוטה. לא רק הנתק הגובר מוושינגטון, כשכל העולם רואה ושומע, אלא גם המירוץ של שכנותיה של איראן להידברות עימה. עד לפני כמה שבועות פנטזו בירושלים על הרחבת הסכמי אברהם לסעודיה, קטאר ופקיסטן; כעת המאמץ יהיה לשמור על הקיים.

כשברקע מתרחב הקרע מול רבות ממדינות אירופה, לרבות קריאות לחרמות כמעט בכל תחום אפשרי, נדרשת ישראל לתוכנית אסטרטגית ברורה - בטח כשהצפון תחת אש, והצהרות הממשלה לחופש פעולה נגד חיזבאללה מתבררות כחסרות כיסוי.

הכנסת בשלה

על רקע המצב המורכב הזה עסוקה הכנסת בשלה, במנותק מהצרכים של מדינת ישראל. מהמשך התעלולים הפוליטיים שנועדו לשמן את הציבור החרדי שאינו תורם למאמץ המלחמתי, עבור בחוקים נגד מערכת המשפט והתקשורת, וכלה בסוגיית חסינותה של חברת הכנסת טלי גוטליב.

התייצבותם של חברי כנסת רבים ממפלגתה למענה מלמדת שהפריימריז חשובים להם מביטחון המדינה. וזאת לא דוגמה יחידה: התייצבותם המקבילה למען יועצו של נתניהו, יונתן אוריך, שנאשם במעשים פליליים חמורים, היא הפקרה והפקרות מוחלטת.

גם כך אוריך נהנה מהנחות מפליגות, כשהוא אינו עצור עד תום ההליכים כפי שהיה נעשה בוודאי בעניינו של כל אדם אחר שהיה מואשם בפגיעה כה חמורה בביטחון המדינה.