ניצחון מוחלט? הממשלה הזו מעדיפה מלחמה מתמדת

בשני הלילות האחרונים חזרה ארה"ב לתקוף תשתיות ומטרות באיראן. דוברי הממשל בוושינגטון, ביניהם שר המלחמה הגסת', הדגישו כי מטרת התקיפות להמחיש לאיראן את המחיר של אי הגעה להסכם בתחום הגרעין ולהחזירה לשולחן הדיונים.

בישראל, כך דווח, עוקבים אחר האפשרות שאיראן תחליט להגיב בירי טילים לשטחנו כחלק מהתגובות למתקפה האמריקנית.

פרשנים בארה"ב התרשמו שירושלים רואה בהתפתחות הזדמנות לחזור ולחדש את המתקפות המשותפות עם ארה"ב. זאת כחלק מהאסטרטגיה שנועדה להמשיך ולפגוע במערכי הגרעין והטילים הבליסטיים של הרפובליקה האסלאמית.

לכאורה, באירועי הלילות האחרונים טמון פוטנציאל להסלמה לאחר שבועות של שקט שהוקדש לנסיונות עקרים להגיע להסכם עם איראן באמצעות המתווכות מפקיסטאן וקטאר. בפועל, אין איש יודע להעריך בוודאות לאן יובילו התקיפות האמריקניות ועד כמה יביאו, הלכה למעשה, לריכוך ההנהגה בטהרן.

עד כה בכירי הרפובליקה האסלאמית אפילו לא מצמצו מול הגזרים והמקלות שניסה טראמפ להפעיל כלפיהם ובחרו לפעול באגרסיביות ולפגוע במטרות אמריקניות בכל אזור המפרץ.

מהלך מוגבל מול חיזבאללה

בשטח, ישראל ממשיכה בנוכחותה הצבאית בשטח סוריה ובלחימה הקרקעית בדרום לבנון מצפון לליטאני, שם לא ברור מה מידת ההצלחה של צה"ל לפגוע משמעותית בחיזבאללה.

בעזה, ישראל שולטת ביותר ממחצית מהשטח, אך עדיין לא נמצאה הנוסחה לפירוק החמאס מנשקו ולהסדרה ארוכת טווח אליה חותרים לכאורה המתווכים האמריקניים ויטקוף וקושנר.

במבט רחב יותר, אי אפשר להתעלם מכמה התפתחויות מדאיגות, הן מבית והן מחוץ. מחוץ נראה כי גישתו של נתניהו קולעת את ישראל לבידוד אסטרטגי הולך ומעמיק ויש האומרים כי מעמדה הבינ"ל של ישראל ושל אזרחיה לא היה מעולם גרוע יותר.

מדאיגים במיוחד הסימנים לבקיעים ההולכים ומתרחבים מול הממשל האמריקני והמפלגה הרפובליקנית, שעל פי כל הסימנים מאשימים את ישראל בגרירתה של ארה"ב למלחמה לא לה.

בשבועות האחרונים אף הצטברו סימנים לכך שנפשו של טראמפ נקעה מנתניהו ה"משוגע" לפי דבריו. במישור הבינלאומי, גם בלטה השבוע הצהרתו של ארדואן לפיה אם ישראל תמשיך לתקוף בלבנון ובסוריה ותאיים על אינטרסים בטחוניים טורקיים, לא תהיה לאנקרה ברירה אלא להתערב ישירות מולה.

ומבית? מתיחתו של צה"ל על פני מספר חזיתות לחימה בעת ובעונה אחת, העומס הקיצוני על חיילי המילואים, האתגרים המבצעיים ובהם רחפני הנפץ, גובים מחיר יקר ומעמיקים ברמה מדאיגה את השחיקה המתמשכת של כוחה הצבאי של ישראל.

נכון לכתיבת הדברים ישראל רחוקה מאוד מהניצחון המוחלט אותו הבטיח נתניהו ויתרה מכך, בשום חזית לחימה אין כל סימן לפריצת דרך לעבר האפשרות של חזרה לרגיעה ביטחונית שתאפשר למערכת הביטחון, לצה"ל ולמדינה כולה לחזור לחיים תקינים.

דומה שהממשלה הזו בחרה ב"מלחמה המתמדת" כאסטרטגיה המרכזית שלה מבלי להתחשב במחירים שהמדינה תידרש לשלם בגינה.

בחזית המאבק העיקרי נגד הגרעין האיראני, כל הסימנים עד תחילת המתקפות האמריקניות האחרונות היו מדאיגים ביותר.

בתקשורת האמריקנית דיווחו על טיוטת הסכם שאינה קרובה כלל ועיקר למטרות אותן הגדירה ישראל ביציאה ללחימה.

כך לדוגמא צויין בניו יורק טיימס כי ההסכם איננו כולל הוצאת כלל 450 ק"ג של אורניום מועשר לרמה של 90% אל מחוץ לשטח איראן, אלא דילולו מחדש בפיקוח אמריקני.

גם טווח הזמן של שאיראן תתחייב שלא לעסוק בבניית מפעלי ההעשרה צומצם ל-15 שנה, בעוד ישראל דרשה הסכמה להפסקה מוחלטת ותמידית.

בשורה התחתונה - על אף הנצחונות והביצועים המזהירים של צה"ל מאז ראשית הלחימה ב-7 באוקטובר נתניהו לא הצליח לקדם את ישראל לעבר מטרותיה האסטרטגיות ודומה כי גם כיום אין בידיו כל אמצעי או דרך לבד מהמשך הפעלת כוח צבאי, יהיה מחירו אשר יהיה.

הכותב כיהן כראש אגף המודיעין וראש אגף תבל במוסד.