שלושה חודשים לתוך המערכה הנוכחית בצפון וכבר ניתן לתת שם למערכה , "מלחמת הרחפנים הראשונה". חיזבאללה שמאז הפסקת האש בנובמבר 2024 ספג והכיל את התקפות המנע והסיכול של צה"ל הכין עצמו לחידוש המלחמה. גם הוא תיחקר את המערכה הקודמת וגם הוא הבין שהמלחמה החדשה היא המלחמה של המימד האווירי.
בנט בקו העימות בצפון: "עכשיו הממשלה נזכרה שיש דבר שנקרא 'איום הרחפנים'?" // השימוש נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים
אם בתחילת מלחמת "חרבות ברזל" היו אלה כלי הטייס הבלתי מאויישים שתפסו את צה"ל לא מוכן לאיום ואלה הסבו אבידות ופגיעות לא מעטות עם מענה מוגבל, אך מענה שהלך והשתפר ככל שהמערכה התקדמה ולשם השוואה בחודשים האחרונים מעל ל 90% מכלי הטייס הבלתי מאויישים של חיזבאללה יורטו וסוכלו על ידי חיל האוויר.
הרי שחיזבאללה ראה, הבין והפנים את הצורך בהישתנות ואת כלי הטייס הבלתי מאויישים החליפו הרחפנים, אם בשנים שקדמו ל"חרבות ברזל" ובמהלכה השתמשו ברחפנים מונחי רדיו שנחסמו ונוטרלו על ידי כוחות צה"ל הרי שהוא עבר להשתמש ברחפנים פסיביים המונחים על ידי סיב אופטי המופעל על ידי מפעיל קרקעי המוסתר היטב בשטח במרחב של קילומטרים לא קצרים ומנחה את הרחפן כפצצה מדויקת ליעדו.
תפיסת צה"ל את אזור החייץ (הקו הצהוב) רק משחקת לידי חיזבאללה שכן באחת הגדיל צה"ל את שטח הפנים והיקף הכוחות (במרביתם סטטיים במגננים, מוצבים ועמדות היערכות) ומשכך למגן (חיזבאללה) יתרון גדול בהכירו היטב את השטח, מוטמע בקלות ומנצל את הטופוגרפיה והתכסית לטובת הרחפנים אותם הוא מפעיל ואת התוצאות אנו רואים.
איך שוב הופתענו?
הרחפנים אינם איום חדש, לא במחוזותינו ולא מעבר לים. ההברחות מגבול מצרים, ההטרדות על ידי החמאס בדרום ופטרולי הרחפנים ממוצבי חיזבאללה בצפון היו הרבה לפני ה 7 באוקטובר 2023. מבקר המדינה כבר בשנת 2017 הוציא לראשונה דו"ח תחת הכותרת "ההיערכות הלאומית להגנה מפני איום הרחפנים" וארבע שנים לאחר מכן (נובמבר 2021) הפיץ את אותו דו"ח רק במיקוד "מעקב מורחב". לא הרבה קרה בין אותן השנים למעט התפתחות והתרחבות האיום.
אם למישהו היו חסרים תמרורי אזהרה, הרי שמלחמת אוקראינה ורוסיה (מפברואר 2022) במקביל לדו"ח האחרון המורחב של מבקר המדינה היתה אמורה להיות קראית השכמה נוספת, מלחמה שלקחה את השימוש ברחפנים מספר צעדים קדימה בשימוש, התעוזה ובתוצאות – התקפת הרחפנים שביצעה אוקראינה בשטח רוסיה, עת תקפה בו זמנית את בסיסי חיל האוויר בעורף רוסיה והסבה לנזק אסטרטגי משמעותי היה למבצע הרחפנים המשמעותי ביותר שבוצע עד לאותה תקופה בעולם.
המערכה בצפון פגשה את צה"ל עם תמרון מוגבל בדרום לבנון, אך עם מענה חלקי ומוגבל באפקטיביות שלו (מענה טוב לרחפני הרדיו ומענה לוקה בחסר מול רחפני הסיב), ללא יכולות גילוי (מרבית מיכולות הגילוי, למעט גלאי RF תדרי רדיו, יעילים גם מול רחפני סיב – מכ"מים, אופטיים, אקוסטיים ועוד) עם הכוחות המתמרנים ולא לאורך הגבול להגנת הישובים והמחנות העורפיים וכמעט ללא יכולת ניטרול אפקטיבית מול רחפני הסיב (ירי בנשק אישי כפי שראינו על ידי הלוחמים ואנשי מחלקות ההגנה בישובים נותר כמעט לאמצעי היחידי וגם הוא בטווחי אפס כאשר שומעים ורואים את הרחפן וזה במרבית המקרים, מאוחר מדי).
>>בחירות 2026 לכנסת ה-26 | סקרי מנדטים, מפת הגושים ועדכונים<<
>>מונדיאל 2026: לוח משחקים, תקצירים, שידורים וטבלאות<<
להתכונן לעתיד ולא לעבר
מערכת הביטחון החלו בתהליך מואץ בחודשים האחרונים למצוא פתרונות ולהציבם בשדה הקרב מהר ככל הניתן, תהליך שיביא בהכרח לפתרונות טקטיים, שונים ומגוונים, כאלה שיעילותם תהיה מוגבלת ולהערכתי המענה יהיה חלקי בלבד ובעיקר לאיום הקיים.
טיבם של איומים מסוג כזה הוא להתפתח, להשתכלל ולהתקדם ככל שניצבר ניסיון בשדה הקרב והטכנולוגיה מאפשרת, כך יהיה עם הרחפנים, מה שהחל עם רחפני רדיו והפך לרחפני סיב יהפוך לרחפנים סלולריים שהתקנת מודל סלולרי וכרטיס ESIM יאפשר הפעלת הרחפנים ללא מיגבלה גיאוגרפית (יישב מפעיל בביירות או בטהרן ובעזרת סייען מקומי שרק יניח את הרחפן הממותקן בשטח ישראל וישלוט מרחוק ברחפן "שיתחפש" לטלפון סלולרי), יכולת שכבר קיימת כיום ומוכרת בעולם. וכל זה תוך הפעלת נחילי רחפנים של עשרות ומאות תוקפים בו זמנית – זה לא דימיון ולא תרחיש אימים, זאת מציאות שאליה צריך להיערך ועדיין לא מאוחר!
האתגר הוא להיערך למענה המתפתח ולא לקיים, לזה נדרש מענה מערכתי, פיתוח יכולת אזורית/מרחבית/ארצית, ראשית לשלוט במימד האווירי הקרוב לקרקע (לדעת מה נמצא, איפה ולמי הוא משוייך), לדעת לייצר אופטימיזציה של היכולות הקיימות (קודם גילוי) ולטייב את ההיערכות , למפות ולנטר את האיומים תוך אינטגרציה בתמונה האווירית ובמענה, להיערך תוך מיפוי האזורים המוגנים לאורך הגבולות ובעורף המדינה (כל אתר אסטרטגי בטחוני וכזה הקשור לרציפות התפקודית האזרחית הוא יעד), לפתח תפיסה אחידה בין כל הרשויות וגופי הביטחון (בעורף זה לא רק צה"ל) תוך שיתוף פעולה בהיערכות היכולות, שיתוף מידע מבצעי ותפיסת הפעלה – זאת הדרך היחידה להיערך ברמה הלאומית ובראייה ארצית ולא מקומית מול גזרה או זירת עניין נוכחית.
בעתיד אי אפשר יהיה לומר שלא ידענו, לא הכרנו, הנחנו אך לא הספקנו, סדר העדיפויות הכריע ועוד מיני תירוצים.
הכותב: תת אלוף (מיל') צביקה חיימוביץ, לשעבר מפקד מערך ההגנה האווירית וכיום יועץ אסטרטגי (גילוי נאות – גם בתחומי ההגנה מרחפנים)
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו