הסכם בין ארה"ב לאיראן עוד נראה רחוק, ואפילו הסכם העקרונות שמכניס את האזור כולו להמתנה של חודש או חודשיים עוד לא הוכרז. עוד נכונו עליות ומורדות של איומים והבטחות, פיצוץ במו"מ מחד ותחושה של הסכמות מנגד, דריכות ומוכנות, אי־ודאות ביטחונית - אף ששבועות ההפוגה החזירו את שגרת החיים והביטחון, רק למראית עין.
עוד מוקדם להעריך אם ההסכם טוב או רע לישראל ומה הוא טומן בחובו. את המאזן האסטרטגי, בטרם תופסק הלחימה רשמית בסבב הנוכחי, אפשר לסכם בכך שהסכם יפסיק את הלחימה בזירות הפעילות מול חיזבאללה ואיראן ויגביל את יכולת ישראל לפעול, אך ישאיר את הזירות והאיומים בידי אויב שימשיך במסע השיקום, התאוששות ושיפור היכולות שלו לעתיד לבוא. בכך הוא גם יחזק את הציר השיעי, בניגוד לכוונה לבדל בין הזירות בתחילת שאגת הארי.
את הניצחון במלחמה נצטרך לבחון לפי שני מבחנים: אם המטרות המוצהרות הושגו, ואם המאזן האסטרטגי של ישראל השתפר. בשני המבחנים התמונה עגומה עוד לפני שנחתם הסכם. המשטר האיראני עומד על כנו, התמיכה בשלוחים לא נותקה, איום הטילים נפגע משמעותית אך לא הוסר, וחיזבאללה לא פורק. גם אם ייחתם הסכם שיוציא את האורניום המועשר - זה לכל היותר ההישג המקסימלי בתחום הגרעין בלבד. שאר המטרות נותרות רחוקות מהשגה.
זמן לחתוך הפסדים
המאזן האסטרטגי אינו עומד לזכות ישראל - וזו עובדה. זה הזמן לחשב מסלול מחדש, לחתוך הפסדים ולנסות לעצב את ביטחונה העתידי של ישראל במסגרת ההסכם המתגבש.
ארבעה צעדים נדרשים: ראשית - להיכנס לחדר. אחרי חודשים של ניסיון לשכנע שלא להגיע למשא ומתן, הגיע הזמן להכיר במציאות ולהשפיע על תוכנו: סנקציות, מנגנוני אכיפה וחופש פעולה במקרה של הפרות. שנית - לשמר ולחזק את המחויבות האמריקנית, שהיתה בשיאה במהלך שאגת הארי ושייתכן שנזדקק לה בעתיד, בהתקפה ובהגנה כאחת.
שלישית - לנצל את הזמן לבניין כוח: לסגור פערי יכולות וחימוש, לטפל בפערי מיגון ולהתייחס לכל יום שעובר כאילו הוא יום פחות לסבב הבא. רביעית - להתאים את תפיסת הביטחון למציאות ההסדרית: לחדד את עקרון "המניעה", ולמנוע תחת ההסכם התהוות של איומים מעבר לגבולות הקרובים.
ביטחון האזרחים אינו מנותק מהאמון במקבלי ההחלטות. הסכם בעקרונות המסתמנים אינו מחזק את האמון ואינו משנה את המציאות הביטחונית - עצירת האש בלבנון שתגיע עם החתימה היא הפסקת אש בלבד, כשהנצרה של חיזבאללה נמצאת בטהרן, ולא בביירות. שיקום האמון לא מושג בהסכמים ובנאומים - זו תהיה מלאכה מנהיגותית מורכבת וארוכה, שחייבת להיות מלווה במעשים בשטח.
ההסכם עוד לא נחתם. אם ייטיב עם ביטחונה הלאומי של ישראל - בעיקר בהקשר הגרעיני - עוד מוקדם לקבוע, אך ברור כי המאזן האסטרטגי היום, בהינתן נתוני הפתיחה של הסכם העקרונות, שלילי. ואותו על ישראל לעשות כל שביכולתה כדי לשפר.
הכותב הוא מפקד מערך ההגנה האווירית לשעבר וכיום יועץ אסטרטגי
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו